הכלה

עברה במסדרון, שאלה אותי לאיפה להיכנס, הצבעתי לה על החדר השמאלי

יהיה לך קשר קרוב מאוד, אוהב מאוד, נדיר מאוד, מכיל מאוד עם בעלך

זה היה אמיתי וזה היה לא

את האהבה לדעת שהיא רצויה מתנהגת כתינוק כרך בימים שלא מבין לא קולט שזה רק יהרוס משחקים בה ומוליכים אותה שולל והפרח קמל מול העיניים

גלים מתנפצים שוצפים ויוצרים קצף לבן שנראה כמו שמיכה לבנה ורכה שמלפפת כשקר בלב כשהוא כואב ודואב. ושבור לרסיסים שכבר התפזרו בין הגלים הכחולים העמוקים

תני לה לרוץ בך,
בלי הגבלה.

משום מה את לא מבינה
למה הם לא שומרים על חוקים ויש כאלו ילדים

האהבה שלהם אליי
זה שקר
החברות שלה איתי
זה שקר

את אותי מבינה,
שומרת ומכילה

ושוב. ושוב. ושוב. בכל פעם ניפגש במקום אחר. פעם זה בבית. ופעם זה בהפסקה. פעם זה מול חברה. ופעם זה מול המשפיעה. פעם ופעם ופעם.

התלוננתי לאחיות התלוננתי אבל בסופו של דבר עשיתי את זה. אבל הבעיה שלי זה- שאם אני כבר עושה משהו- אז עד הסוף אז השקעתי את

להבין שדאגתי מעדיף לחשוב ששיקרתי שהרסתי עצוב מאכזב כואב למה? למה לחשוב ששיקרתי? מה אוכל להשיג בשקר? הרבה מאוד אבל כנראה עוד לא הכרת לא

מנסה להבין לחשוב, להפנים מצפה לעזרה, הבנה הכלה, היא לא מגיעה, היא יושבת שם, רחוקה נמנעת ממגע אני רוצה לקום, לחבק להשתתף היא מתרחקת, מתחמקת

את מחשבותיי חולקת, עם האני שבי, אָנֹכִי. נותנת ללב לדבר, מפנה לו מקום, את הרגשות לחבר, את המילים שלא נאמרו לרקום. גם אם אכתוב בעט

לא בבקשה אני לא תמיד זמינה ולא פנויה נפשית רגשית מנטלית אני לא באמת יכולה להכיל אותך ילדה רק אל תתמכרי אליי אני אתן לך