החלטה
בינוני?!
הנה הגיע שוב אותו רצון ושוב הייתי דוחה אותו 'רק' ב5 דקות
משפיעה שמשפיעה
אולי אותי היא אוהבת
ואולי גם שונאת,
אולי אותי מחבבת
ואולי גם מלגלגת.
יצאתי לדרך.
לפתע, משהו נידלק בי
גדול, עוצמתי.
קמתי במהירות,
באומץ.
בנחישות.
מתוק או מלוח
מתוק או מלוח להישאר במיטה או לשבת מול הלוח להישאר ערה או ללכת לנוח מלון או אבטיח להתעצבן או פשוט לשמוח יש התלבטויות, אבל תמיד
בלב ים
גל חזק מאיים להטביע לסחוף גם את המעט שנותר כמעט נופלת מהרספודה מרגישה שמקומי מיותר רוצה לעזוב, ליפול, להתייאש לפרוש, לעזוב גם את המעט שיש
בשם קבוע
לפעמים כן, לפעמים לא. מפספסת פוסטים חשובים… לא נורא, לא על זה התכוונתי לספר לכן. פשוט, שמתי לב שיש לי המון שמות באתר. ואני לא
כדאי לי?..
הספק הורס אותי. לעשות את זה? לא לעשות? כדאי לי? ואולי לא?.. אני לא יכולה יותר זה כל כך מבלבל. אוף זה יעשה לי טוב??
הזדמנות נוספת-6
אוףף! אני לא מאמינה! הלוואי והייתי יכולה להתחיל מחדש, לשנות הכל, למחוק, לעשות משהו! אפילו משהו קטן אחרת.. מוזמנת להמשיך אותנו. ולתת לנו פתח
הזדמנות נוספת-2
אוףף! אני לא מאמינה! הלוואי והייתי יכולה להתחיל מחדש, לשנות הכל, למחוק, לעשות משהו! אפילו משהו קטן אחרת.. מוזמנת להמשיך אותנו. ולתת לנו פתח
הזדמנות נוספת – 1
אוףף! אני לא מאמינה! הלוואי והייתי יכולה להתחיל מחדש, לשנות הכל, למחוק, לעשות משהו! אפילו משהו קטן אחרת.. מוזמנת להמשיך אותנו. ולתת לנו פתח לעולם
one shot
זאת אסטרטגיה של צילום שבה סצנה שלימה או במקרים מיוחדים סרט שלם מצולם בשוט אחד- משמע בלי עריכה בלי זוויות שונות בלי אפשרות לתקן. ניסיתי
בשביל מה?
אנחנו נמצאות בתקופה לא פשוטה. תקופה שמאתגרת כל אחת בפן שלה .. יש מי בדאגות וחרדות על בריאות , יש בילדים המתרוצצים בין הרגליים בבית,
יצאתי מ..הכפר הערבי
שבוע טוב ומועדים לשמחה, שותפות יקרות! השבוע, מתארחת במדור שלנו אורנה (שם בדוי) שאמנם כעת היא בראש משפחה חרדית לא קטנה, אבל עד לפני כמה שנים,
פשוט תרפי
זאת טובה, אבל לא מבוקשת.. זאת מבוקשת, אבל לא בשבילי.. רוצה לטוס, מאיפה אשיג כסף לכרטיס? איפה בכלל ללמוד? אולי יש עוד אפשרות שלא בדקתי?

שחמט
זהו שדה הקרב והמערכה בעיצומה. בהחלטה של רגע בוחר לצאת ללא כל פגע ונוטש את מקומו שח המלכה נשארת לבדה לא מוגנת נבגדת כולם נטשו
זה בידיים שלך
אז עשה עמה חסד ה' הטוב, וארגן לה מעיין במקום קרוב. ראתה הציפור את המעיין ושמחה, אך ללכת, התעצלה ולא רצתה.. עשה עמה חסד ה'

לא עוד
איני יכולה לברוח, ולא נותר בי עוד כוח, להתחבא, להתגונן, מהאמת שלי, כי זה בתוכי הקולות, ואין לי די הכוחות, זהו, די! הגיע הזמן לבחור

הפלא הוא אני/36
הליכה זה דבר חדש וטוב שאסתי התחילה לסחוב אותי אליו מידי פעם. אצלה בשביל לרזות, אצלי כי גיליתי שאין כמו מאמץ של הגוף להתרענן ולקבל
הפסדתי את עצמי
מים רבים שנוזלים מעיניי לא יכבו את האש כעס נקמה מה כבר ביקשתי רק קצת אהבה להרגיש רצויה ולמה את כל כך רעה ואני פגיעה

המשימה: לקנות מתנה
אבל מה, ביום הזה יש גם בעיה. יש כאלה שיגדירו אותה כבעיה שולית ויש כאלה שיגדירו אותה כבעיה רצינית. אני שייכת לאנשים מהקבוצה השנייה. שמישהו

הפלא הוא אני/31
החלטתי להפסיק. הבנתי שאין לי את הזכות להתפרק על הבכי ולשקוע שוב בייסורי מצפון, שרק ממשיכים להניע את גלגל הנפילה-אשמה-נפילה-אשמה-נפילה. עלי לקום ולעשות מעשה. דבר
הפלא הוא אני/30
בזמנו, אמרה לי לייקי: "אם ממילא כבר יש לך גישה לטכנולוגיה – תנצלי אותה כמה שיותר לדברים טובים ומועילים, וכך יישאר לך פחות זמן וצורך
"שישו ושמחו"
עזבי אותי מחג שמחתנו… נשארתי פה בארץ, אחרי שחודשים אני מתכננת לטוס לתשרי. לא מספיק נתקעתי כאן, עוד יש איזשהי ציפיה ממני שאשמח? נשמע לי

למה ללמוד רק הוראה???
הי. משהי יכולה להסביר לי את הקטע הזה של בנות שאומרות שהאופציה היחידה שלהן היא להיות מורה. למה? מה מונע מכן ללכת וללמוד דברים שמענינים

ההגדרות שלכן למשפיעה
טוב, ההחלטה הטובה שלי מלפני ראש השנה הייתה לקחת משפיעה.. עם הקודמת הקשר פשוט התפוגג.. ואני מרגישה שזה חסר לי עכשיו, להיות בקשר עם מישהי
מחר
שעון מעורר: "קומי" אני: "שש.. די תן לי לישון" שעון מעורר: "עברו 5 דקות כפרה, קומי!" אני: "אל תתחיל לי את הבוקר ברע, בא לי

אוף..מה אני עושה?
היי, קוראים לי רבקי. בשנה האחרונה אני מאוד עליתי מבחינה חברתית, ובין השאר החברות הקרובות שלי הם לא הכי חסידיות ואפילו בכלל לא חסידיות הן
תלוי רק בי
לָמַדְתִּי לְמִבְחָן . קָרָאתִי בְּשֻׁתָּפוּת בּּדֶּרֶך . אָכַלְתִּי . הִסְתַּכַּלְתִּי בַּמֵּיְל . בַּטֵּלֵפוֹן . אָכַלְתִּי . הִתְקַלַּחְתִּי . אָמַרְתִּי קְרִיאַת שֵׁמַע . יָשַׁנְתִּי . קַמְתִּי
פ"ש בקטנה/5
השבוע בפרשה מבקש משה רבינו מעם ישראל "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי". כלומר, לנטוש את הר סיני ולהתקדם לארץ ישראל. מאז לא חזרנו לשם
חופש
חופש. בשבועות האחרונים לא התקיימו כמה ימי לימודים, בנסיבות משמחות יותר או פחות. בעצם, רק לפני רגע חזרנו מפסח. טוב, אולי זה לא החופש במובנו
ספירת האומר
ימי ספירת העומר בעיצומם, ואני מוצאת את עצמי מחפשת איך להבין טוב יותר את עניין עבודת המידות ואת הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". מאוד
עקשנית שמתעקשת להתעקש
אבל לא, זה לא השיגרה שאני מתכוונת. שיגרה של להמשיך להיות יהודיה, או פשוט – שליחה. להמשיך להיות השליחה בביצפר, ברחוב, בבית, בכל מקום בעצם.

בית ספר לחיים/9
היתה לי בעיה. היא לא אובחנה. אין עליה הקלות. היא לא התבטאה בשום אפס (אפס שבע ודומיו..) וגם לא זיכתה אותי בנקודות בונוס. הייתי דוחה
עוד תעזי
את עוד תעזי לרוץ בשדות, לברוח רחוק, לבד. עוד תעזי לעלות על במות, לשיר ולזייף ולרקוד, ולצחוק מהביחד. עוד תעזי. לחזור, ולשתוק. ולהחליט, להבין, ולדעת.
ישירות מהלב שלי
אני רואה סרטים (לא גרועים וח"ו לא לא צנועים וזה) וגולשת באינטרנט מוגן אבל סתם דברים. מבזבזת את הזמן שלי על הבל וריק ולא יודעת
ניסים זה אנחנו:)
ראש השנה המקורי הוא בתשרי, אבל לכם-היהודים, יש ראש השנה בניסן. שני סוגי נתיבים יש בכביש איילון- הנתיב הרגיל והנתיב המהיר. ת'כלס, גם בחיים שלנו
מה עשינו ומה לעשות
בעת שהיתה הבריחה הגדולה מרוסיה בעזרת העשאלונים, התחבאתי בבית של אישה, אם לילד. הילד היה חולה מאוד, ובמשך כל כמה שעות היה צריך ליטול תרופה אחרת.
ירידה
הסכיתו ושמעו, מעשה בתלמידה, שביום בהיר אחד, החליטה, וירדה. ניסו לשכנע. ניסו לשנות. אבל היא התעקשה. נטועה בעקרונות. המורה שלמטה, אי שם בסוף