החלטה טובה

  בשנה הראשונה (בשנת תשי"א) היה יהודי אחד שבתו חלתה במחלה ממארת רח"ל, ואושפזה בבית הרפואה, הרופאים לא נתנו לה כל סיכוי, ואמרו שנותרו לה

אם תסתכלי לה בתוך העיניים, ממש עמוק עמוק…

המעשה האחרון – יכול להיות שלך

אבל לא. זה לא קרה. הרעבע אמר עשו כל אשר ביכולתכם! אז חברות! זה בידיים שלנו!! כל אחת שתטול ידיים תגיד פרק תהילים תתן צדקה

חושבת מחשבה שרודפת את חברתה מחשבה אחר מחשבה מתחברות להן למנגינה מנגינה של שמחה מנגינה של רוגע של רגיעה מנגינה של חיים- מנגינת החיים יוצרות

"מהכנס הזה כולם יצאו אחרת" כך הוא קבע ניסה התאמץ ואז הגיע היום אלפי יהודים יגיעו למקום כך חשב ושיער אך אז משהו התערער יהודי

זה מרגיש לי כמו חלום. מיום ליום זה מרגיש כמו סוף העולם, וזה מכניס לדיכאון. הכל מבולבל ,לא ברור. בתי הכנסת ,בתי הספר הכל סגור.

שהמציאות האמיתית היא הגאולה! והגלות? היא כמו חלום, שצריך להתעורר ממנו עוד היום!! חזרה. לשגרה. לא. לא רוצה! לא לכזאת חזרה התכוונתי, לא לכזאת שגרה.

אם זה החברה שהחליטה לחפור ואם זה שאת פתאום רואה שחור להתחזק באמונה אומרים שזה הפתרון ומה לעשות שבתקופה הזאת אני יותר בסמארטפון ובדיוק שהחלטתי

אבל היום היום אבא של חברה שלי נפטר. בום. לא יכולתי להבין לא רציתי הכל כל כך הזוי, ומבולבל. לא ברור מה הקב"ה רוצה ממנו,

היו לי כל כך הרבה תוכניות יפות..! לקום מוקדם, תפילה טובה, חת"ת, להקשיב לכל השיעורים וההתוועדויות למיניהם, לעשות את כל המבצעים, לימוד תניא בעל פה,

בשבילי נברא העולם, הקב"ה נתן לי כל כך הרבה כוחות וכשרונות . הכשרונות האלו אינם שלי, הם מהקב"ה והוא נתן לי אותם על מנת שאעשה

אם ללכת בדרך הסלולה, החלקה או שמא בדרך הארוכה, והקשה ובקיצור- לבחור בטוב או ברע? מצד אחד, הטוב הוא קשה, ואינו מדיד אך הרע-קל יותר,

מראש השנה אקח לזכור שה' הוא מלכי ואני זכיתי להיות נתינה זו זכות וגם חובה לעשות כל מצווה. ומיום כיפור דבר כה חשוב את היכולת