גאולה ומשיח

ככל שאנסה לדמיין ולתהות, לא אבין עדיין איך יכול להיות

טיפת עבודה,
שינוי רגילות,
והגאולה כבר כאן.

ואני יושבת וחושבת: מה עכשיו? לאכול, לשתות, לגעת במים, לצחוק מהכל אני עכשיו סולדת תשעה באב! ממצור למצור מחורבן לחורבן מרעב מתמשך להריגת חכמי ביתר

זה המשיך להעסיק אותי בלילות חסרי שינה שאני עוצמת עיניים ורואה שחור צהוב צהוב צהוב צהוב שחור. זה המשיך לגדול ככל שאני גדלתי וידעתי שזה

הוא האחראי את צאנו לרעות בעיניים אוהבות, מאירות משתדלת, מנסה, מגששת באפילה לטיפה של אהבה וחמלה. עוד שנה עוד שנה חולפת, אני יודעת – אני

איך נדע מתי זה ומה יהיה ברגעים האלו ממש?? תמיד חשבתי שיהיה פתאום פיצוץ לא יודעת, אור מיוחד יהיה פתאום…רעש גדול… אז ב"ה אחרי התוועדות