גאווה יהודית

שיר פתחה עסק לפני שנה בערך של שמלות ערב, לא צנועות בעליל…

יצאתי. חם. מסיכה. אני דוהרת עם הקורקינט את נחלת בנימין עוברת לרוטשילד. כן אני גרה בתל אביב. אני יורדת יורדת עד לכיכר הבימה. עברתי שם

תכף נבין ונגלם את מה שבשבילו נולדנו תכף נבנה לה' דירה מבטיחות   תכף נהנהן בראשנו כשחיוך על שפתינו ונחשוב (!) "נו, אמרנו לכם?" לא

רצית לזכות אותי, לפיכך הרבת לי תורה ומצוות. שעם כל מצווה אני אהיה קשורה אלייך יותר, מזוככת יותר. בחרת בי להיות חסידה של נשיא הדור,

הלכתי ברחוב בבגדים צנועים, אמרו לי – "מוגבלת…" ואני תוהה לעצמי, אני מוגבלת??? להיות משועבדת לפלאפון – זו מוגבלות.. להתלבש לפי מה שהחברה מכתיבה –

רק בחב"ד מקרבים מכל הלב רק בחב"ד הגיוני לשאול שאלות בכל ענין כל שהוא רק בחב"ד יקבלו אותך כמו שאת חב"ד זה לא רק חסידות,

מכירה את הימים האלו שעמוסים בסידורים ממש חשובים, במיליון ואחת עניינים, בחברות מעניינות, ארוחת קפיטריה משובחת, תפילת מנחה של הרגע האחרון… ואז, במקרה (או יותר