
זמני גאות ושפל
מסתכלת עלייך, כל כך רדודה ושטחית וקלילה פתאום. את לא חושבת שאני מזהה שבסך הכל מדובר בבריחה שלך מהמציאות? והעולם לא עיוור, ילדה.

מסתכלת עלייך, כל כך רדודה ושטחית וקלילה פתאום. את לא חושבת שאני מזהה שבסך הכל מדובר בבריחה שלך מהמציאות? והעולם לא עיוור, ילדה.
ושוב. אהרוס. ואמא לא תבין. ושוב. אברח לשירותים. ואחותי תסתכל בפרצוף בלתי מוגדר. ושוב. לא אבכה. כי אני כבר 5 שנים לא מצליחה לעשות את
אתגר מס' 14: הוא שם תמיד. פועם בקצב הקבוע שלו המרגיע עד ש.. משהו בו לא רגוע. מתרגש. מתעצב. כועס. ספרי לנו על הלב שלך.

אני רחמנית. אולי לא רואים עלי אבל אני פשוט כל הזמן מרחמת!!!! לא יודעת איך להסביר אבל כאילו אני מרחמת על ההורים שלי כי הם

אני סנדלתי בתפילות בשעות היפות שהאור זרח וחימם סנדלתי והרסתי כל דבר שרק יכולתי אני סנדלתי שקרתי במצח נחושה כאילו לא הייתה זו אני ששברתי
אני טורקת את הדלת מאחוריי, שם נמצא האני הישן, מפורק, נעלם בבלאגן. אני טורקת את הדלת מאחוריי, ומזמינה אתכן לבוא איתי. להשאיר מאחור את כל
מתחילת השנה ועוד אפילו מהחופש, כל רגע בנות מגיעות אלי: וואי איזה יופי שמענו שאמא שלך מורה שלנו וואי ובתחילת שנה עליתי לכיתה הזאת סתם
למוזיקה טובה באוזניות , להליכה משחררת, לצאת מהריבוע שבו אני נמצאת לאן שרק אפשר ולהפסיק לחשוב. להפסיק לקחת אחריות. להפסיק לדאוג על מה שיהיה ועל
לאי בודד הייתי רוצה לברוח, לשבת עם עצמי, ומהכל לשכוח, המלך בשדה הוא כאן לצידי, כן גם באי בודד הקב"ה לידי. לאי בודד הייתי רוצה

לפעמים מרוב פחד ודאגה מה יהיה מחר אני לא מצליחה להרדם לכן מצאתי פתרון: אני קוראת ספר עד שהעניים שלי נעצמות וככה אני נרדמת בלי

נזכרת, חושבת עוברות שעות לבינתיים כועסת, בוכה, על אותן השנים שלא שמתי לב לביתי החמים שחיפשתי וחפרתי רק את הרע שלא התרכזתי בכל מי שנע
אתה מנקה את העפר את האפר והעצבות מבריק את הלב מבריק את המחשבות אתה בורח הרחק חוצה את הים הגדול אתה מנסה להמלט מכל עברך
אז את באה? מה את אומרת? לבשי שמלה, עדיף קצת מוגזמת ביחס לתקופה וליום, אבל עדיין מהממת. התאפרי בעדינות או שלא זה נתון לשיקולך כולו.

משום מקום לשום מקום, בלי שום מקום בעולם לא ממוקדת, משוטטת מרחפת בין עולמות
והוא לא יכל לעלות גבוהה בהרים. לטפס על הגג ולטוס במטוסים. אבל זה לא כל כך הפריע לו… כי הוא לא רצה להתמודד עם הפחד
באמת נעים לך שכל אחד יכול לדעת בדיוק מכל דבר שאת עושה?? הלכת למסעדה. חגגת יומולדת. צילמת את עצמך כי היה לך משעמם. עברת מבחן.
כשהראש לא נפרד מהכרית כשהמורה בכיתה מחכה, נוכחות להשמיט תפילה מתוקצבת בשיעור בקושי יושנת ההפסקה כדקה פסיעות במסדרון עקבים בקול רון תרגיל מתמטי קצר- 20
לב כבד וטיפה משוחרר מנסה למצוא את עצמך בחיים נופל קם ושוב סולל דרך חדשה הקושי עולה ואיתו הכוח אבל איך כמה אפשר? למה צריך
אז כן..גם אני קצת יצא לי פה ושם לומר יאללה בא לי למות וכל הקשיים שלי יגמרו (מה יותר טוב?) או שאולי קצת השם תתן
** אני רוצה שיעשו סרט ובו אהיה הגיבור כדי שאוכל לראות וכדי שאוכל ללחוץ על השלט; להריץ קדימה, קדימה, קדימה עד הסוף ** אם לא

למה אני פה??? מה אני עושה?????? סתם מיותרתתתתתת!!!! אף אחד לא מבין. רק צרות!! רוצה לברוח מהבית ואין לאןןןןןןןןןן לא רוצה את החיים האלו. זה
איך אפשר להתרגש מהיום יום הפשוט, ההליכה לבית הספר, הקימה בבוקר וכל הדברים שאנחנו עושים באופן קבוע ? אסביר קצת מאיפה באה לי השאלה הזאת..
עט'ל! כבר חמישה לשמונהה. אוף, שוב החלום הזה, שלא מרפה… על תעודת בגרות מושלמת שנוחתת עליי מן השמיים, בניחותא, בשלווה ובלי מאמץ. וכרגיל, מתעוררת למציאות
זהו שנמאס לי ואין לי מושג אפילו למה נמאס לי, פשוט נמאס לי מהחיים, מהבי"ס, מהמורות, מהכל. באלי לשכב במיטה ולא לעשות כלום, לא ללמוד,
זה היה נתיב מילוט מעצמי. אני יושבת לי לבד עם עצמי, האוזניים עוד סתומות מלחץ האוויר במטוס אז אני יותר מנותקת.יושבת וחושבת על מאורעות הימים
למה בכלל היא התיישבה לידי?? נסיעה חזור הביתה, יום מתיש מאחורי. אני רוצה שקט. ואם לא שקט, אז שיחה זורמת וקולחת שלא צריך לחשוב בה
מה נסגר איתי? מה כבר יש בטלפון הזה שאני כל הזמן רוצה אותו?? אז זהו, לקח לי זמן להבין עד שקלטתי שיש בו המון. זה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך