בית כנסת

עיניהם הטהורות
שראו את ה'מלמד'
נלקח למקום שממנו לא שבים

אני פותחת את עיניי. חוזרת למציאות. לא חסידים וכן נעליים. סביבי נשים שחלקן הגדול מגיעות לבית הכנסת רק פעם בשנה. בעיצומו של אמירת המילים "אנו

ובדיוק בשעה בה היום מחליף קידומת, ומרבית האנושות כבר ספונים במיטותיהם, מתרחש הפלא…. בתחילה, טיפין טיפין. טפיפות רגליים מהוססות. קלח דק של אנשים זורם, נוהר

בחלומותיו הוא רואה את שמייחל. בחלומותיו מרגיש כפרח ברוח. מתנועע בדרור וקופץ על הדשא צמוד לתהום. מפליג הוא רחוק במחשבותיו. ניסיונותיו נכשלו שוב ושוב. ליבו

בתפילות עמדתי בהתרגשות, מהעובדה שה' פתח לי שערי שמיים! הייתי עם מצב רוח מרומם. כמעט לא חשתי בצום. הניגונים, המזמורים, השקט, היראה העוצמתית בבית הכנסת