
ביקורת עצמית


שימי ❤
-תראי את זאת, הסוודר -אוי כמה נורא -כנראה משהו לא בסדר -כן, היא צריכה להתחזק בתורה -והיא עם הנעליים הזוהרות -זה מושך את העין
מחפפת, כמה מלבב
נמאס לי מהשקר מהטוב המזוייף נוסף עוד נקר שדוקר את הדף שהיה חלק והתלכלך שנוּקַה והתהפך אני טובה בכל ציוץ חיה באחווה

הזבל והמיץ שלו
אלוקים מה עושים עם סלט הרגשות המעופש שיש לי בלב ברגע כזה? רגע כזה שכל הכיתה שותקת ואני כבר מזמן עברתי את השאלה הזאת
ערימות של פוסטים
חאלס דיבורים.
יש לך עוד מלא דרך,
את טובה, ויכולה ומוכשרת

איך לומר…
היי חברות:) רציתי לשתף אתכן במשהו ואולי תעזרו לי .. מאוד קשה לי להעיר לחברות לזאת בקטעים קטנים שזה נדרש.. בעיקר לבנות שיש להם לשון חדה וכזה וכן

הכל מתחיל בראש/4
הגיע הזמן שנתחיל להעריך את עצמנו.
לכל אחת מאיתנו יש משהו מיוחד שיש רק לה.

המחשבות שלך
לפרק הקודם לחצי כאן תקשיבי למחשבות שלך כמה רעש הן מייצרות תראי לאן הן לוקחות אותך למקומות בהם מעולם לא ביקשת להיות

אהוב את הביקורת-3
סליחה שאני אומרת, אבל… מה היית אומרת? למי? באופן אנונימי? ספרי לנו על הביקורת שלך.

ביקורת
היי, אני מבקרת את עצמי המוןן!! כמעט כל דבר שאני עושה אני מרגישה עם זה רע ולא שלמה עם זה (כן, גם עם מה שאני
כנסו לנעליים
כל פעם שהיית עוברת במסדרון הייתי נועצת בך מבט מבקר מלמעלה עד למטה ומעקמת את האף. איך היית מרגישה? בדיוק כמו שאני התלמידה מרגישה כשאת
נסיקה/6
השבת בצפון הייתה שבת מיוחדת במינה, והעניקה לי הרבה, בעיקר רוגע מיוחל ושלוות נפש שרדפתי אחריה זמן ממושך… ההתנתקות מהעולם לפרק זמן מסוים (שכללה גם
לכי…עכשיו!
לא יכלת לומר שאת רוצה לבוא?! למה את תמיד פוחדת שאתנגד?! כיף לי איתך! ימים שלמים אנחנו מבלות יחד… לעיתים גם לילות ואפילו שבועות… אבל
אזהרה חשובה!
לילה, השעה מאוחרת, אני שוכבת במיטה ומנסה להירדם. – סליחה? אפשר להעיר משהו? – מה? מי אתה בכלל? איפה אתה? אני לא רואה כלום בחושך
בלי לחץ
את לא חייבת להיות הכי טובה, הכי מוכשרת, וגם להיות רגישה לסביבה ומתחשבת. את לא חייבת להיות הכי חכמה והכי מבריקה, וגם להיות הכי מצחיקה
בססתי את מקומי
חרף על אף ונגד הזרם. והוא שט לו ברזי מחשבותיו. הזיותיו. חסרות הלגיטימציה ונטולות המקום. וכשיממשם, יוציא לפועל אורם. יפיצם לכולם- נבזה יעשה. ומקום עבורו
טינייג'רית/8
וואו. זה היה מטורף ההבנה הזאת. הפשוטה, הברורה, החדה והקשה כ"כ. כן. אני רוצה להפסיק את זה. בטוח. המורה מינה אמרה לי שזה השלב הראשון
כמו שאת מתייחסת לאחרים
כי לסלוח לאחרים אני יודעת, אבל לעצמי? קשה עד בלתי אפשרי! לפרגן ולחפש את הטוב, אצל כולם או לפחות אצל הרוב, בא לי יותר בטבעיות,

ה"תמימומטר"
היי על התמימומטר (מד התמימות) איפה הייתן ממקמות את עצמכן? מ1-10 (1- לא תמימות. 10- תמימות מאד)
הסינון
רגע, למה בכלל שלחתי את התגובה הזו? כי סמכתי על הסינון של האתר, שלא יפרסם אותה. בשום אופן לא הייתי כותבת לילדה דבר כזה, אם
לצאת ממצרים
מצרים לשון מיצר וגבול- כל הדברים שמונעים מאיתנו להוציא לפועל את הפוטנציאל החבוי בנו, אנחנו מרגישות שלא יכולות לפעול בגלל המחסומים הקיימים בנו. אז לצאת
טבע הטוב להיטיב
תלמידה שמאחרת אף פעם לא באמת רוצה בזה. כנ"ל לגבי בת שתמיד מתחצפת למורות או להורים שלה.. יש אומנם מצב שקשה לאדם להודות שהוא רוצה