ביטול

בידיי הבחירה:
לעצום את עייני
להחזיק כך חזק

שאין לנו מציאות. שהאינטרס היחיד שאמור לעניין אותנו זה לעשות רצון ה'. ולמה שזה באמת יעניין אותי? לא יותר מעניין להנות,לשמוח,להיות מאושרת? אלה ש… זו

לכאורה, אם ביטול, אז כשאני עושה איזה מעשה טוב אני צריכה לעשות אותו הכי בסתר שאפשר… ואם דוגמא חיה? אז ההיפך הגמור. לא? שכמה שיותר

מנסה לחשב… זה כואב לי בצלעות. סופרת מטרים. ואז עוברת לחשב בקנה מידה של מיקרואורגניזמים. יושבת על ציר המספרים בין מינוס חמש לשני משיקים, אני

מכאן הציווי ל'ירידה' לשליחות, כי על ידי עבודה עצמית לא נגיע לשלימות. יש לרדת ולהגיע ליהודי הפשוט להאיר את נשמתו ולהוסיף בו חיות ואז נזכה

בפרשה הקודמת, על שליחות אליעזר מסופר אך, הוא היה כעבד ולא כשליח הבטל כעפר. ואילו בפרשתנו – פרשת תולדות "וישלח יצחק את יעקוב" נאמר בזאת.

תכף נוחתים.. מהמטוס. מתלבטת האם עדיף שלא לנחות -לעולם- מכל הגישמאק והאורות החסידיים האלה. מכל טוהר האמת ויופי הקדושה שנשמנו רק לפני כמה רגעים ב770.

אבל עם כל כל השליטה הזאת, ואולי דווקא בגללה. הוא היחיד שאתה יכול לסמוך עליו שבטוח יהיה איתך בעת צרה. ולא רק זה, אלא גם

לעבור למצב ביטול. לכופף את הראש. להבין שלא הכל מבינים. שיש דברים שצריך לעשות כי ככה דורשים ממך. גם אם את לא רוצה. גם אם

אותו טוהר שמקדש לך את המחשבות אותן מחשבות שמתערבות עם הבלבול אותו בלבול שגורם לי לבהות ולעמוד נטול 'אני' מול אותו דומם. דוממת הדמות שבתמונה

אני יודעת שאת בתקופה קצת הרבה עמוסה ואין לך כל כך פניות לכולם וכמה שאת נהנית לדבר איתי פעם ויש לנו קשר רציף במשך כל