
4 אנשים*
זהו סיפור על ארבעה אנשים; כולם, מישהו, כל אחד, ואף אחד. פעם אחת היה תפקיד מאד חשוב וביקשו מכולם לעשותו. לכולם היה ברור שמישהו יעשה
זהו סיפור על ארבעה אנשים; כולם, מישהו, כל אחד, ואף אחד. פעם אחת היה תפקיד מאד חשוב וביקשו מכולם לעשותו. לכולם היה ברור שמישהו יעשה
לִפְנֵי שֶׁתַּטִּיף כָּךְ, לְכֹל סְבִיבָתְךָ, אָנָּא דָּאַג גַּם לְךָ
יודעת שכל עתידי בידי. מנסה לזכור, שהוא לא סתם בחר, אותי
אני נכנסת למקלחת מאושרת- אין כמוני! וועשיו אני אומרת לעצמי- סטופ! שמרי את הרגע!
איזה שיטות יש לך להיות עקבית ולא לפספס? למשל, באמירת חת"ת, ק"ש על המיטה, בהכנה למבחנים, או בכל דבר אחר בחיים שבו את עקבית…
מכירה את הרגע הזה? שאת אומרת, לעצמך כמובן;) (לרב לא תמיד😬 היה לי פעם אחת שמרב תסכול וייאוש אמרתי או יותר נכון צרחתי את זה
הוא אומר לי "וואי את לא מבינה הסתבכתי אני חייב שתעזרי לי"
תחברי את השברים של הלב שלי… אני מבטיחה להיות שם כשתצטרכי…
הכל מסודר בתכנית, ואין שום וויתור, והכל הוא שומע ולהכל יש פה תכלית.
לא הגיע זמן לשינוי?! למשו שיחליף קצת את הגילוי של השקר
מדברים, אומרים, מעירים, העיקר שידעו שאני פה, אני קיימת, שישימו לב אלי…
לפעמים זה מרגיש כאילו לקחנו את גיל ההתבגרות וזרקנו עליו את כל האשמה. נניח יש בת שכותבת שקשה לה אז בתגובות תראו: ”הכל טוב נשמה
אני גבולית לסוכרת , כלומר אין לי סוכרת אבל אני קרובה לשם. לאחרונה התחילו לי כל מיני סימנים שנותנים אות הזהרה לכך שאני צריכה להתחיל
והנה כמו בומרנג "חמוד" נהייתי כזאת או יותר נכון לעת עתה…
על הדימום על המפלה על מבע המום על התחזקות של שאלה על העבר על העתיד על מה שנותר ישאר לתמיד לא אני
אני אלופה בדייסות אלופה תגידו שזה מאכל של זקנים נכון, אני זקנה בחכמה. הדייסות שלי בדרך כלל נשרפות קצת למטה אבל עם קינמון וסוכר,
אוףף למה אני מרגישה שאת רוב האחריות מפילים עלייי??? אנחנו כמה בנות, ותמיד יפנו אלי! ויבקשו ממני! ויתקשרו אלי. למהה??
עצלנות זו עצלנות, לא? תחשבו. אני ממילא לא בלחץ כמו חברתי הנאמנה.
מכירות את מיסטר:"מה כבר יכול לקרות?" אני כן, ותאמינו לי- הוא מסוכן. אל תתקרבו.
לצאת? עכשיו? כשאמא עייפה. הסירים יושבים בשילוב ידיים כאילו קוראים לי לשפוך אליהם תכולה. כשהקטנה לא מבינה שאלה בשיעורי הבית שלה ולי היא מחכה. אני
צעדתי יד ביד עם האבא הגדול, צעד צעד הוא ואני. לפתע הוא הסיר את ידו והלך. "אבא, איפה אתה?" צעקתי לשמיים. "למה הלכת? בוא, בבקשה
אבל אני לא דוקטור ולא רב. אני אזרחית פשוטה ששומרת חוק.
יצא למישהי פה להרגיש כמו ההורים של ההורים שלה לפעמים?
אויש איפה המשקפיים שלי?? נוו מישהו ראה את המשקפיםם שליי האא זה אצלך עכשיו אני קולטת ! הפלת לי את זה מתחת למיטהה– לא לאאין מצב את
אבל לפחות בנות אחרות ירוויחו ולא יקרה להן אתזה ואולי בכללי לא יקרה. אבל כל מי שכן תקרא אתזה שתחשוב שנייה אחת, לא יותר אם
להגיד שעשיתי משהו שהוא לא טוב ולא ראוי לדסקס על מה בדיוק היה שם ומה הייתי יכולה לשנות להגיד בפה מלא טעיתי. להרגיש את התחושה
כבר לא ילדונת צריך להחליט כל הזמן מפה לשם הבחירות שלי משמעותיות ומשפיעות ויש תוצאות וצריך להתמודד איתן מפה לשם החיים ממשיכים למרות שיש אנשים
כי ממך דורשים וזמן לשפוך לא נותנים. אבל אופס אולי זה תלוי בי. אמנם משדרת שפי וליבי שווים ואכן כך רואים האחרים. החלטתי לפתוח לא
ואני חושבת על עצמי ואומרת….מה כבר יכלתי לעשות.. זה הסבל הכי גדול שיש עצבות מבפנים חוסר מיצוי בלי שיתוף בלי פריקה זה ככ ככ קשה
כזה שמעיד על משפחה פעילה ב"ה אשר אוספת כוחות ליום המחר. ולשקט הזה מצטרפות המחשבות. אשר לא מצאו את מקומן בשגרת היום יום העמוסה כל
שפועלת לילות כימים וימים בלי לילות עוזרת לאחים והרבה ניקיונות את, שעמוסת שיעורים ומטלות אך המעמסה העיקרית היא עזרה בבית. את, שתחתייך קייטנה של מתוקים
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹקים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג לְכָל אִישׁ
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך