מה לענות לעצמי על הטענה הזו?

icon_50
שלום לך יקרה,השאלות שאת מעלה הן חשובות ומלמדות על שאיפה לחיות חיים יהודיים באופן פנימי, מתוך הבנה, חיבור והפנמה. לא רק קיום מצוות מכוח האינרציה, מכוח העובדה שנולדת למשפחה וקהילה שומרת מצוות, אלא חיים יהודיים מתוך מודעות ובחירה בדרך החיים הזו כדרך חיים שלך. זהו תהליך נפלא שמגיע ממקום בוגר של חשיבה ובחירה. מצוין שאת בודקת ורוצה לברר ולהעמיק. בטוחה, שבסופו של תהליך תרגישי יותר בהירות ויכולת לבחור ממקום שלם.שאלות...? הן אף פעם לא נגמרות, וכל פעם מזמינות אותנו מחדש להעמיק בעומק האין-סופי של התורה. אז בואי נצא לדרך.

מה אני עונה לעצמי על הטענה שכל אחד יחיה תחיים שלו והתורה לא מחייבת…
אני מרגישה שאני חיה בצמצום מחשבתי.
יש 9 מליארד אנשים בעולם. והכמות של היהודים הדתיים היא טיפה…לאף אחד אין באמת תשובות. אבל כן יש שאלות. ועמוקות מאד.
וכשאומרים שכל התשובות אצלנו זה פותר מלחפש מלחקור, מלגלות עולמות מופלאים שאני לא יכולה להעביר תחיים בלי להחשף אליהם. פשוט לא מתאים לי. למה שאפסיד?
זה לא לחיות בסרט להעביר את החיים שלי בלהיות חבדניקית בתוך חברה עם כללים ומוסכמות ולחשוב שאני יודעת הכל וכל התשובות אצלי. מי אמר שאני טובה יותר. וגם זה חיים הרבה יותר משעממים. בא לי חיים מרגשים!! איך שאני רואה את זה. שהיהדות באה לעשות אותנו מאושרים. והעיקר זה להתנהג יפה לאנשים. לא יודעת. אני ממש ספונטנית כפי שניתן לראות. אז מקווה שהובנתי.

שלום לך יקרה,

השאלות שאת מעלה הן חשובות ומלמדות על שאיפה לחיות חיים יהודיים באופן פנימי, מתוך הבנה, חיבור והפנמה. לא רק קיום מצוות מכוח האינרציה, מכוח העובדה שנולדת למשפחה וקהילה שומרת מצוות, אלא חיים יהודיים מתוך מודעות ובחירה בדרך החיים הזו כדרך חיים שלך. זהו תהליך נפלא שמגיע ממקום בוגר של חשיבה ובחירה.
מצוין שאת בודקת ורוצה לברר ולהעמיק. בטוחה, שבסופו של תהליך תרגישי יותר בהירות ויכולת לבחור ממקום שלם.

שאלות…? הן אף פעם לא נגמרות, וכל פעם מזמינות אותנו מחדש להעמיק בעומק האין-סופי של התורה. אז בואי נצא לדרך.

שאלה של בחירה
למעשה הקונפליקט שמלווה את כולנו, כל יום (כמעט כל היום), הוא הבחירה בין הנוח (נעים, יפה, כיף לי) לבין הנכון והטוב האמתי. השאלה הזו רחבה הרבה מעבר לענייני תורה ומצוות ונוגעת בכל התחומים:

  • האם לאכול ארוחה בריאה ונכונה, או לנשנש מה שבא לי?
  • האם להשקיע בלימודים ולהתאמץ, או לעשות כיף מחוץ לכיתה?
  • האם לעזור בבית ולהתחשב באחרים, או להתרכז רק בעצמי?

ועוד, ועוד…

כאשר מדובר בקונפליקט של בחירה שנוגע בחיים היהודים (וכמעט כל קונפליקט גם נוגע לכך, כי החיים התורה מתייחסת לכל תחומי החיים…) הבחירה שלנו היא תוצאה של שני גורמים:

1.שכל והשקפה ברורה (נראה שזה מה שאת מבקשת לקבל)

2.אמונה, שהיא מעל לשכל.

קשה לענות במכתב אחד על שאלתך, אפילו יהיה זה מכתב ארוך כספר… כי בסופו של דבר, האמונה היא מעל לשכל, ואנחנו, כולנו, "יהודים מאמינים בני מאמינים". כמו כן, גם ההשקפה שאותה אפשר להסביר, נבנית בתהליך הדרגתי.

בכל זאת, את שואלת בכנות, ונראה שאת מבקשת להעמיק. לכן, אציע כמה נקודות למחשבה, מהם תוכלי להמשיך את מסע הבחירה של החיים. כמובן שתוכלי להמשיך ולשאול אחרי שתקראי.

את שואלת:

האם אפשר לחיות את חיי כמו שאני רוצה? (יש כאלו שטוענים כך…)

כנראה שאת מתכוונת לטענה הנפוצה "איש באמונתו יחיה". האמת היא, שטענה זו היא שיבוש של הפסוק: "צדיק באמונתו יחיה". הקב"ה ברא אותנו, ועלינו לחיות לפי רצונו. והאמת היא, שרצונו הוא הטוב האמתי בשבילנו.
האמונה שהוא תכלית הטוב היא עבודה. כדי לחבר את הלב והמוח למה שהוא רוצה, צריך ללמוד חסידות להתבונן. לשאול. זה מסע, שלוקח זמן להגיע אליו.

למה אני צריכה להיות מחויבת לתורה?
להרגשתי, מה שמפריע לך זה פחות התורה, ובעיקר המחויבות. את רוצה לחיות "ספונטני", בלי להיות תלויה בכללים ובהגבלות. צר לי לאכזב אותך, אך "אין חיה כזו". אי אפשר לחיות 'איך שאני רוצה' בלי מחויבות לסמכות/ כללים. לכל מדינה יש חוקים שמחייבים את תושביה, בכל קהילה יש נורמות והתנהגויות מקובלות, אדם שרוצה עבודה קבועה – צריך להתחייב ולעמוד בדרישות, וכל התא המשפחתי מבוסס על מחויבות של הבעל והאשה אחד לשני, ומחויבות של שניהם למשפחה. גם אנשים שכביכול 'נהנים מהחיים' יש להם מחויבות: ספורטאים מחויבים לאימון של מספר שעות ביום, שחקנים מחויבים להביא הנאה לצופים וזו רק ההתחלה…

אדם שלא רוצה להתחייב למסגרת, משלם מחיר כבד. הוא מפסיד יציבות וסדר בחייו, אין לו דרך ברורה, והוא לא מתקדם בהשגת מטרות.

כיון שאדם צריך מסגרת ומחויבות, בוודאי שגם השכל מבין שטוב יותר להיות מחויב לכוח עליון שהוא טוב, רוצה בטובתך, אמיתי ונצחי מאשר להיות כבול לאופנות משתנות שבאות לספק את האינטרסים של מי שעומד מאחוריהם. או במילים אחרות: "עבדי הזמן – עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי".

אני מרגישה צמצום מחשבתי
יש הבדל בין מיקוד לצמצום. צמצום, הוא כאשר אדם בוחר במשהו כיון שזו הבחירה היחידה שעומדת בפניו, והוא אינו מודע/ יכול להגיע למגוון האפשרויות, לעומת זאת מיקוד, האדם מחליט שהוא רוצה להשקיע את הזמן שלו בתחום מסוים וממקד את כל המשאבים שלו להשיג משהו מסוים לדוגמא אדם שבוחר ללמוד ולהשקיע בלימודי רפואה, מתמקד ברפואה וכנראה שלא יהפוך לפיזיקאי או שחקן. אדם שבוחר לעשות דיאטה, מוותר במודע על מזון מסוים.

בהתאם לנ"ל מובן, כי כל דרך או שיטה שאת בוחרת בחיים, מצמצמת אותך לתחום מסוים ושוללת ממך תחומים אחרים. ובעצם יותר נכון לומר: היא ממקדת אותך.
הבחירה בחיים יהודיים היא לא מתוך התעלמות או הכחשה לכך שיש דרכים אחרות, אלא מתוך בחירה, שכיהודייה – אני מעוניינת להשקיע את הכוחות שלי במשהו בעל ערך, בדרך שאני מאמינה בה

מעבר לזה, בעיני שמירת תורה ומצוות לא רק ממקדת אלא גם פותחת. עומק מחשבתי, רגשי ורוחני, שמחה ממקום מאוד גבוה בנפש.. חוויות שלא תקבלי בשום מקום  אחר.

מובן לגמרי להבין שאם את תופסת את התורה כמצמצמת, קשה להרגיש את העומק והיופי של התורה. לכן, השאלות שלך ממש במקום, כי הן מאפשרות לך להבין ולבחור מחדש כל מה שעשית עד היום כמובן מאליו.

מזמינה אותך, להסכים למסע של לימוד, חיפוש ותפילה. אל תשעני רק על מה שאת למדת עד היום או חינכו אותך בבית. תבחרי לגלות את התורה מחדש. אני בטוחה שתגלי עולמות חדשים. חפשי לאיזו מצווה את מתחברת, איך שבת/ תפילה/ צניעות יכולים להביא לך שמחה. זה דורש מאמץ והשקעה, אך נראה שאת לא נבהלת מלהתאמץ, ומוכנה להשקיע למען מה שחשוב. וגם – השפיעי על אחרים. גם אם מבפנים עוד יש לך שאלות, את תראי שהשפעה על הסביבה מחזקת אצלך את החיבור וההפנמה.

האם אני לא חיה בסרט, כחב"דניקית?
לפי איך שהבנתי אותך, הביטוי "לחיות בסרט" מבטא אדם שחי בניתוק מהמציאות. את חוששת שאולי את למעשה מפסידה את החיים האמיתיים. יש לי חדשות בשבילך: החיים האמתיים הם בדיוק החיים שאת חיה. ה"עולמות המרתקים שבחוץ" (שאותם את חוששת להפסיד) הם ה'סרט' (ואת לא רואה בצורה חיובית חיים בסרט…).

כלומר, 'סרט' מבטא ריגושים ודרמה במינון גבוה, אין רגע משעמם. החיים הם לא כאלו, יש בהם עליות ומורדות, רגעים של שיגרה לצד רגעים מרגשים. "לא כל יום פורים", ואפילו "לא כל יום שבת". כיון שכל מהותו של 'ריגוש' שהוא שובר שגרה. כאשר מתרגלים לחיות בריגושים ("לחיות בסרט"), בסופו של דבר זה הופך לנורמה והחושים כהים וכבר לא רואים בכך משהו מיוחד. ואז, אולי רק השיגרה יכולה לשבור וליצור גיוון…

בכנות: העולמות שבחוץ מושכים, נוצצים, מזמינים ומבטיחים הרבה כיף וריגושים, וזו בדיוק הבחירה שלנו, בין הנוח, הכיף והנוצץ, לבין הנכון, הטוב והמאיר. אמנם הבחירה היא קשה, כמו שכבר התלונן רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "רבונו של עולם, את הפיתויים והחומריות שמת לנו מול העיניים, ואילו הקדושה נמצאת בספרים. אילו זה היה הפוך – שכל הנסיונות היו בספרים, והקדושה היתה מאירה לנו ומוחשית מול העיניים, בוודאי היינו בוחרים בקדושה…".

לא פעם יצא לראות בשעת לילה בני נוער מסתובבים ברחוב. הם חוזרים זה עתה ממועדון או בילוי אחר, ושואלים אחד את השני: "לאן נלך עכשיו?". לכאורה, ביליתם, נהניתם, עשיתם כל מה שבא לכם, למה אתם לא רגועים? מה עוד חסר לכם?

והתשובה: "העולם שבחוץ" מבטיח הנאה רגעית שחולפת, לעומת סיפוק פנימי שבא בהשקעה, אך מלווה את האדם זמן רב. תענוג אמיתי מגיע מהשקעה, והשקעה בחיים יהודיים מביאה עונג ושמחה פנימיים-אמיתיים.

יחד עם זה שהעולם מפתה ויש לך התמודדות שם, חשוב שתביני שעדיין – יש לך גם כאן אפשרות להבין מה עושה לך כיף וטוב ולא מנוגד להלכה. אולי כישרון שתרצי לפתח, אולי שפה חדשה שתרצי ללמוד. יש המון אפשרויות בעולם. גם אם רבים מהם לא לפי ההלכה – עדיין יש כל כך הרבה אופציות שכן מותרות. אל תהיי בגישה של הכל או כלום. תחפשי.

התורה רוצה אותנו מאושרים
את צודקת לגמרי,  שיחד עם חיפוש המשמעות של החיים היהודיים, את מחפשת את האושר. כי אכן, שניהם הולכים שלובי זרוע. חיים יהודיים אמתיים ונכונים מביאים לאדם אושר פנימי.
אי אפשר לעבוד את ה' באופן מלא בלי שמחה, והתורה מכוונת אותנו למקום שייתן לנו שמחה אמתית. אם נקטוף פרח ונאפשר לו להסתובב בשחרור בכל מקום, הוא לא יהיה מאושר, הוא ינבול. אם ניקח את הדג ו'נשחרר' אותו ממקור המחיה שלו, המים, הוא ימות. אדם משוחרר הוא אדם שמבטא את נפשו ואת יכולתיו, ללא הגבלות. חיים לפי תורה מאפשרים לנו לבטא את הנפש האלוקית שלנו וכך להגיע לשמחה. התורה היא מקור חיינו וגם מקור האושר שלנו.

ועכשיו, מתחילה העבודה שלך בדרך אל האושר…

אני מסיימת לכתוב לך, ועוברת שוב על מה שכתבתי לך ומרגישה שכתבתי הרבה, אבל עדיין לא מספיק, כי באמת הבאת שאלה מהותית וחשובה שאפשר לדבר עליה ימים שלמים. מקווה שבכל אופן נתתי לך טעימה, ואני ממש מזמינה אותך אם תרצי, להמשיך לשאול, אשמח לענות.

אני כאן.

איתך בדרך, רחלי

racheli@shutafotbaderech.co.il

עוד בנושא
לא נמצאו המאמרים המבוקשים
פוסטים חדשים
😭😭
היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...

רגשנית

בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...

מרשמלו

ליקושששש 💔
ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...

נקרעת מגעגועים 💔

משאלות של מלאכים
אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...

דומיה נפשי

גברו עלי
מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...

הכוזרית הנודדת

כואבת התקווה
ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

הולך חסיד
נעליים חסידיות. גם לך מוכר המושג? מה את חושבת שההגדרה שלו? מה את לא תקני ועל ...

קפצתי לביקור

נסיעות ארוכותתתת
התחלתי השנה ללמוד בבית ספר ממש רחוק מהבית שלי. אני נוסעת כל צד ב2 רכבות ואוטו...

פרוזן

11 תגובות

  1. את בעצמך אומרת שיותר קל לחפש תשובות, ואגב, דווקא כשאנשים יודעים שהתשובה קרובה,זה מרגיע, והם לא יחפשו כל כך מהר…

    1. אמממ לא הבנתי: על פי הראש הזה, אם התשובה קרובה- לא מחפשים אותה? זה לא אמור להיות ההיפך, שמוצאים יותר מהר?

  2. אני רוצה לשתף אותך וגם את שאר הקוראות במשהו שכתבתי:
    ביום חמישי הייתי בקניון רק כדי לקנות לבנים. אבל הכל מסנוור. נוצץ כל כך.
    נדמה כגל ענק שעומד לשטוף אותי. ואני הקטנה אמורה לעמוד מול הזרם ולעצור אותו בשתי ידיים: אל תתקרב! אני בת ישראל! זה לא שייך אלי!
    היום אני רק באה לקנות משהו קטנצ'יק. למה אני צריכה לראות את כל הפרסומות והשטויות של העולם הזה?
    איך אמר אחד מגדולי ישראל?
    ה' שם לנו את האמת בתוך הספרים, ואת עולם הזה והתאוות מול העניים, פלא שאנשים חוטאים? אם היה שם לנו את התאוות בספרים וקדושה מול העניים הכל היה אחרת…
    אבל בעצם ה' רוצה שתהיה לנו בחירה. ונקבל עליה שכר גם בעולם הזה. שנעמוד בניסיון. שנבחר הסתכלות אחרת.
    פתאום חשבתי לעצמי מחשבה מדהימה:

    בעצם, ככל שהדבר יותר מושך, נוצץ, מבריק, מסנוור – ככה הוא יותר חסר ערך.
    לא כל הנוצץ זהב.

    דבר אמיתי הוא לא נוצץ. אמת היא לא מושכת. היא לא צריכה להגיע בקול רעש וצלוצולים כדי להוכיח את עצמה. היא קיימת במלוא עוצמתה.
    לעומתה, דווקא הדברים חסרי הערך, צריכים להראות את נוכחותם בקול רעש וצלוצולים. כדי שיחשבו שבאמת הם משהו. אבל אם נסתכל בפנים בעצם זה כלום. אפס מאופס. זה כמו בלון מלא אוויר, שנראה גדול ומרשים, וברגע שנפוצץ אותו נראה שלא נשאר כלום.
    בשבת סיפרתי את זה למישהי שאני לומדת איתה תניא, והיא אמרה לי אני יכולה להגיד משהו שיסתור את הדברים שלך ברגע.
    אמרתי לה תגידי…
    היא אמרה שמישהי אחרת סיפרה לה כמה מיוחד היה מבחינה גשמית בכנס השליחות העולמי. ודווקא הנוכחות הגשמית עשתה את זה כל כך מיוחד. הכל היה נוצץ, מבריק, נשים התלבשו יפה. היה אולם יפה. אוכל טוב.
    עניתי לה את לא סותרת אותי את משלימה אותי..
    ​בעצם, אותם דברים יכולים להיות חסרי משמעות ויכולים להיות מלאי משמעות.
    ​הכל תלוי איך מתייחסים אליהם.
    מאוחר יותר עניתי לעצמי. שבעצם, אין בעיה בגשמיות עצמה. הבעיה היא כשהופכים את זה למטרה. לאידיאל.
    אבל אם מתייחסים לזה רק בתור אמצעי למטרה. לעשות לקב"ה פה דירה. אז הכל משתנה. הכל מאוזן. כי אז אני לובשת בגדים יפים בשביל לכבד את ה'. בשביל לעשות קידוש ה' ולהתגאות ביהדות שלי. להראות שבת יהודיה לא צריכה להיות מוזנחת. מצד שני לא צריך להגזים כן… הכל במדידה והגבלה… ואני אוכלת כדי שיהיה לי כח לעבוד את ה' בשמחה… ואני ישנה כדי שיהיה כח לעבוד את ה'…
    שורה תחתונה:
    צריך לזכור שהגשמיות היא לא מטרה. היא רק אמצעי לבנות לה' את הדירה.

    1. משתדלת להיות חבדניקית, אם תיכנסי אי פעם לפוסט הזה תדעי שחזרת (כתבתי חיזקת אבל המקלדת החליפה ואני לא מתנגדת לה) אותי.

    1. וואו אני קוראת את מה שמשתדלת להיות חבדניקית וכל שורה אני חושבת יותר ויותר שצריך את זה כפוסט…
      היה חמוד לקרוא את התגובה שלך בסוף ולגלות שעוד מישהי כתבה כך;)
      זה ממש חשוב ונכון ויפה מה שכתבת!

  3. אחנו חיים במדינת ישראל מוקפים מאויבים בכל צד שרוצים להשמיד אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים(זה כבר אומר משה)
    ומטבע הדברים יש מדי פעם מלחמות עם האויבים שמעבר לגבול של מדינת ישראל ולכן אחנו צרכים להלחם על הגבול שלנו הבעיה היא שמלחמה עולה המון והמחיר שלה כבד בכל תחום ולכן השאלה היא מתי לצאת למלחמה ולשלם את המחיר הכבד
    תשובה: למלחמה יוצאים רק כשיש סכנה מידית
    אותו הדבר היצר הרע מנסה להכנס לגבולות שלנו וכשיש סכנה מידית אנו נלחמים על השקפתינו ועל יהדותנו אבל שהגבולות ברורים ומסודרים ואין חשש שיפגעו אפשר לבדוק ולחקור מבלי חשש שהגבולות יפגעו
    נקודה שניה אין טעם להעמיד גבול אם אין חיליים ששומרים עליו כי אם אין חיילים ששומאים על הגבול בסופו של גבר הוא יפרץ
    אותו הדבר לגבי היצר הרע אין טעם להעמיד גבולות שאנחנו לא מבנים אותם או מוכנים להלחם עליהם
    ולכן חשוב מאד להבין למה אחנו נלחמים ועל איזה גבולות חשובים ויקרים אחנו שומרים

  4. הכי אוהבת את התשובות של @רחלי…
    אין אין אין עלייך,
    אלופה!
    ההסבר שלך על ההבדל בין מיקוד לצמצום – מושלם.

  5. כותבת השאלה…לא יודעת, אולי כן ענו לך לעומק. לפעמים אני גם מרגישה את זה. יש בעולם שלנו מליון דעות ולכל אחת יש איזו משענת ובכולם מאמינים יותר אנשים מהיהדות. מקווה שאת מקבלת את השאלה הזאת ברוגע, אותי מרגיע שהאמונה שלנו מבוססת על יסודות יציבים מאוד. וזה שהיא התייחסה לעבודה זרה הרבה לפני שאני נולדתי. אותי זה מרגיע. אהה ולהתפלל חזל הם גאוני הגאונים. מאחלת שתמצאי את העוגנים שלך ביהדות, שגם אם האמונה תחליק תוכלי לתפוס אותה ולמצוא לה מקום חדש בלב שלך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות