ככל שהחושך גדול יותר – ככה מגיע אור זורח וקסום יותר. את יכולה לראות את זה בשעה האחרונה של הלילה, העולם כבוי לחלוטין והנה לאט לאט זורחת לה השמש.
כך שככל שהירח מעומעם ולא מאיר, הוא פשוט שומר בסוד את הבוקר, הוא לא מגלה לנו שעוד שניה השמש מגיעה להחליף אותו, והנה יהיה לנו אור אדיר.

שניהם לא מגרשים אחד את השני, הם פשוט יודעים שהקב"ה קבע בעולם כך שיהיה זמן לירח וזמן לשמש, סימן שזה הדבר הכי טוב עבורינו.

מה שהתכוונתי לומר עם המילים החמימות לירח,
זה שככל שנשים לב לאור שלו יותר, פתאום הוא יאיר לנו חזק יותר. כי זה יכנס לנו עמוק לתודעה.
לדוגמא: אם נכניס לעצמינו לראש שבלילה הכוכבים נוצצים ויפיפים – הם אוטומטית יהפכו אצלינו לכאלה.
וככה זה בכל דבר בחיים, אגב.

(ואגב אני חושבת שהירח בסך הכל מסכן.
הוא מאיר לנו את הלילה לבד באפילה עם פמליית כוכבים גאים ולא זוכה לראות את הקצה של האור.
מיד שהחושך בורח, הוא בורח איתו ביחד ומחליף משמרת עם השמש.
נשמע לי עגום קצת).

בסדר, כנראה שהגישות שלנו שונות.

לא מדוייק שהוא מביא לנו, יותר בקטע שהשמש מגרשת אותו, ולא ממש נותרת לו ברירה.
את חושבת?
הוא לא מחכה למילים ריקות, הוא רק רוצה עוד אור מהשמש.

והירח החלקי הזה, עם האור המעומעם, מביא לנו אחר כך בוקר טוב יותר. ובבוקר הזה יש שמש, והיא מחייכת ומחבקת ברוך.

קצת לפני שהם מחליפים משמרות, הירח מגלה לשמש שהיה לו קצת קשה להדלק, אנשים בקושי שמו לב אליו והוא נאלץ להתחבא מאחורי העצים.
הוא רק חיכה שיגידו לו 'איזה יפה אתה דולק', 'כמה אור אתה נותן לנו בחושך' ואז הוא כבר יהיה לו קל יותר לדלוק בעוצמה.

או ירח חלקי, עם אור מעומעם, שרק מדגיש את הלילה השחור.

ויש שם גם ירח נקי ולבן, הוא מאיר בחושך.