אני לא בפנימייה. תאמת שנשמע לי ממש נחמד, את נהיית יותר עצמאית, כי תכלס אין לך כל כך ברירה.. פוגשת מידי פעם את המשפחה אבל יש לך יותר זמן ואפילו רצון לעשות שיעורים, כולם שם סביבך עושות אז למה שלא תעשי? בעוד שבבית כולם סביבך רצים ומתרוצצים ? זו דעתי, יש גם חסרונות, קשה להתרגל לאזור אחר, האוכל שם..
סליחה שאני מגיבה כאן לכל אחת… אבל אין כל כך בפנימייה עצמאות – די מגבילים אותך… עד שעה מסויימת את צריכה לחזור, להיות בחדר, לאכול בדיוק מה שהיה היום בתפריט (זה לא דירה…) נכון שניים עצמיים מבחינת כביסה, נקיון וזה. אבל מעבדים מלא רגישויות – למשל אקנומיקה נהיית החומר נקיון היחיד ולאף אחת לא מזיז שזה מכתים את כלללל הבגדים גם החדשים היקרים – פשוט לורד ארטליין וזהו… יש משהו שאם כולם עושות- אבל מה למשל בקורונה שכל הקבוצה שלי לא למדה ואני הייתי הטיפשה היחידה שהתיישבה ללמוד! כולם חרפו עד 1 בצהריים, ואני קמתי לשיעורים בקו. זה היה סופר מעצבן!!! מצד שני שהיה בגרות לא הייתי צריכה לדאוג שלא יהיה לי חומר, כי גם עם החברה שלי בתיכון אחר זה אותה בגרות! ככה יוצא שבכל דבר יש כמובן גם יתרונות וגם חסרונות… אם זה עוזר לך את יכולה לשאול כאן שאלות ספציפיות ואני כפנימיסטית (שיש לה מלא מה לומר…. ?) ינסה לענות לך.
ברור שלכל דבר יש חסרונות. אבל יש בזה משהו כיף שאת כל הזמן "מוגבלת". אני אוהבת שיש סדר יום מסודר. ומתרגלים לחיות ככה, בלי לחץ ולסדר בראש את כל היום-להיות מתוכננת.
יאווו איך שהשאלה שלך במקום!!! כמעט חשבתי שאני כתבתי את זה… אז אני בפנימייה מעל שנתיים – ואני עכשיו ממש מתלבטת אם להמשיך שנה נוספת או לעבור לאומנה. אני לא כל כך אוכל להסביר למה כן למה לא בכללי הפנימייה הייתה מקום מדהים רק שהיא לא כל כך מתאימה לי… האמת גם אני אשמח לשמוע כאן תשובות מבנות, תודה ביוש…
כןןן! #קנאה_בבנים_שיש_להם_ישיבה_מגיל_14 דבר ראשון זה נראה ממש כיף כל העניין של פנמיה, אני יודעת שיש רגעים קשים, אבל את לעולם לא בודדה. לחיות עם חברות זה חלום. דבר שני, אני כבר גדולה ובאיזשהו שלב כבר נמאס מהבית, במיוחד אחרי שנה שלא יצאנו ממנו… אממ זה פחות או יותר
כבר שלחתי תגובה אחת אבל הייתי חייבת להגיב גם לך פיג'מה, שאמרו לי שאני ילך לפנימייה חשבתי בדיוק כמוך יאוו חברות צחוקים בלאגן, אבל ת'אמת אחרי תקופה ניהיה לי ממש קשה. בבית היה לי שקט ואת החדר שלי לבד שיכולתי לנעול. זוטומרת שגם אם היה קשה בבית אבל היה לי סוג של מקלט כזה בחדר. כמובן זה ממש לא לכל אחת ומכל החברות שלי ניראה לי אני היחידה שבשבתות חופשה יש לי חדר שאני יכולה לחזור אליו. אבל ברעיון תחשבי – אין כ"כ פרטיות (המקום היחיד שאפשר לדבר בטלפון זה ליד המכונת כביסה….) אבל מצד שני מתרגלים – כן כיום שאני לפעמים בבית שבתות וחופשות קשה לי עם השקט אז נכון דבר ראשון אני נכנסת לחדר ונושמת את הפרטיות, אבל פתאם מתחיל להיות שקט כזה… אז יש כאלו שלא כל כ מפריעה להם, אבל לפעמים זה קשה, אם זה יום קשה שהיה ואין לך מקום שתוכלי להיות. ת'אמת אין על החברות המושלמות שלי שנותנות לי ת'פרטיות שאני צריכה וגם אם אמרתי משהו בטלפון ופתאם שמתי לב שאחת הייתה בחדר היא התנהגה כאילו לא שמעה. ועם הייתי במיטה והיה בא לי לבכות אחת חמודה הלכה ובלי מילה הביאה כוס מים ופשוט התעופפה משם. יש משהו שיש הבנה כי כולנו עוברות דברים ומתמודדות אז אנחנו מכירות ומנסות להיות רגישות. אני לא יודעת לאיזה סוג פנימייה התכוונת (יש שזה נטו ללימודים ויש טיפולי וכו'…) בכל אופן כתבתי כאן מה אני, אז זה לא אומר כלום. אני אישית לא כל כך הסתדרתי שסגנון של פנימייה (כנראה אני מידי מתורבטת בשביל זה ? – סכין מזלג מי שמע על דברים כאלו בפנימייה?!) ובאמת אני מתלבטת עם להמשיך שנה הבאה אומנה – שזה יותר סגנון של משפחה. אבל בשתיהם יש מעלות וחסרונות! והצעה שלי קחי דף ועט ותעשי טבלה בצד אחת תכתבי בעד ובשני נגד, ופשוט תשלימי… אבל תשלימי אמיתי מהלב! בלי אינטרסים של אנשים אחרים, פשוט מה שאת חושבת ומרגישה. גם אם זה לא יעזור זה יתן ל תמונת מצב יותר בהירה. ביי, בהצלחה!!!
בקשר לפרטיות, אין לי אותה גם בבית, אז זה לא משנה אם אני יחיה בפנימייה או בבית, שקט לא יהיה לי. אז ברור שיש לבית הרבה רגעים נחמדים, אבל גם הרבה שלא. כשקראתי את התגובה שלך (שאגב, ממש ארוכה יחסית למה שאני קוראת בדרכ, אבל קראתי הכללל. תודה ❤️) אני די קינאתי בך. הייתי ממש רוצה לחיות בפנימייה, אבל הרצון שלי לא כל כך רלוונטי, אני לא אלך לפנימייה, אולי בסמינר וזהו. מקווה בשבילך שלאן שלא תלכי בסוף שיהיה לך טוב? בהצלחה נשמה, תודה רבה
דבר ראשון סתם בא לי לעשות לך אימוג'י כזה ? דבר שני בקשר לפרטיות את צודקת ואין לי מה לענות לך. כי פרטיות זה לא רק תנאי מצב שבשטח, זה גם כל אחת והאישיות שלה. אין אליך, תודה. ביוש ?
תראי, זה תלוי בהמון דברים. תלוי ברקע – למה את רוצה ללכת לפנימיה? כי לא טוב לך בבית או משו בסגנון או אין לך איפה ללמוד זה מקסים, אבל סתם כי זה נשמע כיף וכי משעמם בבית, לדעתי זה לא נכון בכלל. הרקע שממנו את מגיעה גם משנה את היחס שלך לפנימיה ולכל מה שהולך בה. גם תלוי מאוד באופי שלך, יש בנות, לדוגמא, שקשה להן מאוד לעמוד ביותר מדי כללים ותקנון, ובפנימיה גם הרבה יותר שמים לב לכללים, לדעתי, יותא מבבית ספר כי זה יותר קטן ויש תמדריכה וזה, ומי שקשה לה לעמוד בהרבה כללים יכולה למצוא את עצמה בהרבה מצבים לא נעימים.. וגם, יש בנות שקשה להן להיות עם הרבה בנות מסביב. לי בקבוצה לדוגמא יש כל החיים ריבים קטנים כאלה בין בנות, ולא רק סדרי תחדר או דבריפ טכניים כאלה, גם כי להיות כל הזמן כל החיים עם חברות מסביב זה לא קל בכלל, וריבים כאלה של מעבר כמו היא אמרה לה והיא חברה שלה (חחח זה נשמע מזה דבילי אבל אינמה לעשות יש לי קבוצה שאנחא מתחברת אליה ביי) עוד משו, את צכה להיות (או כדאי שתהיי) מאוד אחראית. כביסות ונקיון וזה אם את לא רגילה לזה מהבית יהיה לך קשה להתרגל לזה בפנימיה. ולהיות מבולגת אני לא ממליצה, אווירה טובה לא תהיה לך בחדר ובכלל;) קיצור אני חושבת שכדאי שתחשבי אם את מתאימה לזה ואם זה יעשה לך טוב ולא להפך, ואם כן, לכי על זה. יאללה חפרתי תחיים ביי
הייי, נוסעת שנה הבאה לפנימייה. לא חושבת שהייתי עושה את זה מבחירה אם לא הייתי שליחה. למה להיות במקום שיש מלאנתה חוקים והגבלות? כאילוו… הווי המשפחתי וכזה – זה חסר נוראא… נגיד פעם מישהי אמרה לי שיש בזה משהו טוב כי היא בתור מתבגרת כל היום רבה עם ההורים שלה, ובפנימיה את לא בבית אז זה לא יוצר את המתח הזה. אבל לא יודעת, פחות נראלי. אפילו שזה נחמד וכו וכו 🙂
ואוווווווווו חלום שלי פנמיה אם את מאוד אוהבת חברות אז ניראה לי שזה טוב בישבלך אבל אני ואחותי כול החיים רוצות ללכת לפנמיה תמיד שאני רואה נגיד קבוצה של בנות שגרות ביחד אני תמיד אומרת בא לי גם ?? אבל תעשי מה שאת חושבת שהיה לך הכי נוח וטוב אולי את יכולה ללכת לתקופת ניסיון
מתוקה שלי, זה נורא נורא נורא תלוי. מי את? בת כמה את? מאיפה את? איזה סוג בית יש לך? ובקיצור, למה את שוקלת ללכת לפנימיה? בפנימיה יש דברים כייפיים, ויש דברים מאתגרים. כמו בכל מקום. השאלה אם בסיטואציה שלך זה הדבר הכי מתאים ונכון עבורך. ושיהיה ברור, פנימיה זה לא קייטנה…
אני שנה הבאה במעונות סטודנטים.. זה שונה מפנימיה, אני צריכה לבשל לעצמי, לדאוג להכל לעצמי. איפשהו הייתי מעדיפה פנימיה עם הגבלות וכזה ואיפשהו אני שמחה שאין הגבלות וכזה.. כמובן שאני אצטרך לשמור על עצמי יותר ויותר … באיזשהו שלב כן כייף לצאת מהבית לפנימיה או דירה..
כן כן ושוב כן. סוף סוף מרחק בטוח מהבית. אני לא יכולה עם המעורבות יתר של ההורים שלי בחיי… אני מדברת על עניינים שאני אמורה להתמודד איתם לבד והם רק זורים לי מלח על הפצעים.
אם את שואלת אותי. מה שגרם לי לעשות את ההחלטה הזאת זה מכתב של הרבי. תכתבי לרבי ותראי פשוט מה הוא רוצה ממך. ואם את לא מבינה, או מבינה את שני הצדדים תפני למשפיעה, מורה, הורה, או משהו בסגנון. כמובן שגם פה את יכולה לשתף ונעזור לך.?
29 תגובות
אני לא בפנימייה.
תאמת שנשמע לי ממש נחמד, את נהיית יותר עצמאית, כי תכלס אין לך כל כך ברירה..
פוגשת מידי פעם את המשפחה אבל יש לך יותר זמן ואפילו רצון לעשות שיעורים, כולם שם סביבך עושות אז למה שלא תעשי? בעוד שבבית כולם סביבך רצים ומתרוצצים ?
זו דעתי, יש גם חסרונות, קשה להתרגל לאזור אחר, האוכל שם..
סליחה שאני מגיבה כאן לכל אחת…
אבל אין כל כך בפנימייה עצמאות – די מגבילים אותך…
עד שעה מסויימת את צריכה לחזור, להיות בחדר, לאכול בדיוק מה שהיה היום בתפריט (זה לא דירה…)
נכון שניים עצמיים מבחינת כביסה, נקיון וזה.
אבל מעבדים מלא רגישויות – למשל אקנומיקה נהיית החומר נקיון היחיד ולאף אחת לא מזיז שזה מכתים את כלללל הבגדים גם החדשים היקרים – פשוט לורד ארטליין וזהו…
יש משהו שאם כולם עושות- אבל מה למשל בקורונה שכל הקבוצה שלי לא למדה ואני הייתי הטיפשה היחידה שהתיישבה ללמוד!
כולם חרפו עד 1 בצהריים, ואני קמתי לשיעורים בקו. זה היה סופר מעצבן!!!
מצד שני שהיה בגרות לא הייתי צריכה לדאוג שלא יהיה לי חומר, כי גם עם החברה שלי בתיכון אחר זה אותה בגרות!
ככה יוצא שבכל דבר יש כמובן גם יתרונות וגם חסרונות…
אם זה עוזר לך את יכולה לשאול כאן שאלות ספציפיות ואני כפנימיסטית (שיש לה מלא מה לומר…. ?) ינסה לענות לך.
באיזה סגנון פנימיה את?
של חבד?
ברור שלכל דבר יש חסרונות. אבל יש בזה משהו כיף שאת כל הזמן "מוגבלת".
אני אוהבת שיש סדר יום מסודר.
ומתרגלים לחיות ככה, בלי לחץ ולסדר בראש את כל היום-להיות מתוכננת.
שום שיעורים
מי לומד חח
יאווו
איך שהשאלה שלך במקום!!!
כמעט חשבתי שאני כתבתי את זה…
אז אני בפנימייה מעל שנתיים –
ואני עכשיו ממש מתלבטת אם להמשיך שנה נוספת או לעבור לאומנה.
אני לא כל כך אוכל להסביר למה כן למה לא
בכללי הפנימייה הייתה מקום מדהים רק שהיא לא כל כך מתאימה לי…
האמת גם אני אשמח לשמוע כאן תשובות מבנות,
תודה
ביוש…
אני לא בהתלבטות כזו..
את כן? רוצה לפרט את?
כןןן!
#קנאה_בבנים_שיש_להם_ישיבה_מגיל_14
דבר ראשון זה נראה ממש כיף כל העניין של פנמיה, אני יודעת שיש רגעים קשים, אבל את לעולם לא בודדה.
לחיות עם חברות זה חלום.
דבר שני, אני כבר גדולה ובאיזשהו שלב כבר נמאס מהבית, במיוחד אחרי שנה שלא יצאנו ממנו…
אממ זה פחות או יותר
לחיות עם חברות זה לא חלום, הם פשוט הופכות באיזה שהוא שלב לכמו אחיות. ורבים איתם כמו עם אחיות.
החלום שלי זה שיהיה לי אחיות. והנה אני בעז"ה הולכת להגשים אותוווווו
כבר שלחתי תגובה אחת אבל הייתי חייבת להגיב גם לך פיג'מה,
שאמרו לי שאני ילך לפנימייה חשבתי בדיוק כמוך יאוו חברות צחוקים בלאגן, אבל ת'אמת אחרי תקופה ניהיה לי ממש קשה.
בבית היה לי שקט ואת החדר שלי לבד שיכולתי לנעול.
זוטומרת שגם אם היה קשה בבית אבל היה לי סוג של מקלט כזה בחדר.
כמובן זה ממש לא לכל אחת ומכל החברות שלי ניראה לי אני היחידה שבשבתות חופשה יש לי חדר שאני יכולה לחזור אליו.
אבל ברעיון תחשבי – אין כ"כ פרטיות (המקום היחיד שאפשר לדבר בטלפון זה ליד המכונת כביסה….)
אבל מצד שני מתרגלים – כן כיום שאני לפעמים בבית שבתות וחופשות קשה לי עם השקט אז נכון דבר ראשון אני נכנסת לחדר ונושמת את הפרטיות, אבל פתאם מתחיל להיות שקט כזה…
אז יש כאלו שלא כל כ מפריעה להם, אבל לפעמים זה קשה, אם זה יום קשה שהיה ואין לך מקום שתוכלי להיות.
ת'אמת אין על החברות המושלמות שלי שנותנות לי ת'פרטיות שאני צריכה
וגם אם אמרתי משהו בטלפון ופתאם שמתי לב שאחת הייתה בחדר היא התנהגה כאילו לא שמעה.
ועם הייתי במיטה והיה בא לי לבכות אחת חמודה הלכה ובלי מילה הביאה כוס מים ופשוט התעופפה משם.
יש משהו שיש הבנה כי כולנו עוברות דברים ומתמודדות אז אנחנו מכירות ומנסות להיות רגישות.
אני לא יודעת לאיזה סוג פנימייה התכוונת (יש שזה נטו ללימודים ויש טיפולי וכו'…)
בכל אופן כתבתי כאן מה אני, אז זה לא אומר כלום.
אני אישית לא כל כך הסתדרתי שסגנון של פנימייה (כנראה אני מידי מתורבטת בשביל זה ? – סכין מזלג מי שמע על דברים כאלו בפנימייה?!)
ובאמת אני מתלבטת עם להמשיך שנה הבאה אומנה – שזה יותר סגנון של משפחה.
אבל בשתיהם יש מעלות וחסרונות!
והצעה שלי קחי דף ועט ותעשי טבלה בצד אחת תכתבי בעד ובשני נגד, ופשוט תשלימי…
אבל תשלימי אמיתי מהלב! בלי אינטרסים של אנשים אחרים, פשוט מה שאת חושבת ומרגישה.
גם אם זה לא יעזור זה יתן ל תמונת מצב יותר בהירה.
ביי, בהצלחה!!!
בקשר לפרטיות, אין לי אותה גם בבית, אז זה לא משנה אם אני יחיה בפנימייה או בבית, שקט לא יהיה לי.
אז ברור שיש לבית הרבה רגעים נחמדים, אבל גם הרבה שלא.
כשקראתי את התגובה שלך (שאגב, ממש ארוכה יחסית למה שאני קוראת בדרכ, אבל קראתי הכללל. תודה ❤️) אני די קינאתי בך.
הייתי ממש רוצה לחיות בפנימייה, אבל הרצון שלי לא כל כך רלוונטי, אני לא אלך לפנימייה, אולי בסמינר וזהו.
מקווה בשבילך שלאן שלא תלכי בסוף שיהיה לך טוב?
בהצלחה נשמה, תודה רבה
דבר ראשון סתם בא לי לעשות לך אימוג'י כזה ?
דבר שני בקשר לפרטיות את צודקת ואין לי מה לענות לך.
כי פרטיות זה לא רק תנאי מצב שבשטח, זה גם כל אחת והאישיות שלה.
אין אליך,
תודה.
ביוש ?
תפרטי באיזה סיבה את רוצה ללכת לפנימיה, מה המצב בבית?
תלוי מאוד גם איזה פנימיה.. חב"דית?
תלוי איך הבית שלך..
לדעתי כן.
זה תלוי בסגנון שלך… אם את אוהבת את ההווי ולהיות מחוץ לבית עם חברות הרבה זמן…
תבדקי את עצמך;)
פנימייה זה משהו שפחות מתאים לי באופן אישי..
אני זקוקה לטריטוריה מוגדרת.
לפעמים צריכה שקט , עומס של בנות לא עושה לי טוב.
לא בשבילי…
כן.
תראי, זה תלוי בהמון דברים.
תלוי ברקע – למה את רוצה ללכת לפנימיה? כי לא טוב לך בבית או משו בסגנון או אין לך איפה ללמוד זה מקסים, אבל סתם כי זה נשמע כיף וכי משעמם בבית, לדעתי זה לא נכון בכלל. הרקע שממנו את מגיעה גם משנה את היחס שלך לפנימיה ולכל מה שהולך בה.
גם תלוי מאוד באופי שלך, יש בנות, לדוגמא, שקשה להן מאוד לעמוד ביותר מדי כללים ותקנון, ובפנימיה גם הרבה יותר שמים לב לכללים, לדעתי, יותא מבבית ספר כי זה יותר קטן ויש תמדריכה וזה, ומי שקשה לה לעמוד בהרבה כללים יכולה למצוא את עצמה בהרבה מצבים לא נעימים..
וגם, יש בנות שקשה להן להיות עם הרבה בנות מסביב. לי בקבוצה לדוגמא יש כל החיים ריבים קטנים כאלה בין בנות, ולא רק סדרי תחדר או דבריפ טכניים כאלה, גם כי להיות כל הזמן כל החיים עם חברות מסביב זה לא קל בכלל, וריבים כאלה של מעבר כמו היא אמרה לה והיא חברה שלה (חחח זה נשמע מזה דבילי אבל אינמה לעשות יש לי קבוצה שאנחא מתחברת אליה ביי)
עוד משו, את צכה להיות (או כדאי שתהיי) מאוד אחראית. כביסות ונקיון וזה אם את לא רגילה לזה מהבית יהיה לך קשה להתרגל לזה בפנימיה. ולהיות מבולגת אני לא ממליצה, אווירה טובה לא תהיה לך בחדר ובכלל;)
קיצור אני חושבת שכדאי שתחשבי אם את מתאימה לזה ואם זה יעשה לך טוב ולא להפך, ואם כן, לכי על זה.
יאללה חפרתי תחיים ביי
ממש לא משעמם לי בבית!!
דווקא בגלל ה'לא משעמם' הזה הייתי מעדיפה פנימיה…
לדעתי זה טוב להתבגרות.
הייי, נוסעת שנה הבאה לפנימייה. לא חושבת שהייתי עושה את זה מבחירה אם לא הייתי שליחה. למה להיות במקום שיש מלאנתה חוקים והגבלות? כאילוו… הווי המשפחתי וכזה – זה חסר נוראא…
נגיד פעם מישהי אמרה לי שיש בזה משהו טוב כי היא בתור מתבגרת כל היום רבה עם ההורים שלה, ובפנימיה את לא בבית אז זה לא יוצר את המתח הזה.
אבל לא יודעת, פחות נראלי. אפילו שזה נחמד וכו וכו 🙂
ואוווווווווו חלום שלי פנמיה אם את מאוד אוהבת חברות אז ניראה לי שזה טוב בישבלך אבל אני ואחותי כול החיים רוצות ללכת לפנמיה תמיד שאני רואה נגיד קבוצה של בנות שגרות ביחד אני תמיד אומרת בא לי גם ?? אבל תעשי מה שאת חושבת שהיה לך הכי נוח וטוב אולי את יכולה ללכת לתקופת ניסיון
מתוקה שלי, זה נורא נורא נורא תלוי.
מי את? בת כמה את? מאיפה את? איזה סוג בית יש לך?
ובקיצור, למה את שוקלת ללכת לפנימיה?
בפנימיה יש דברים כייפיים, ויש דברים מאתגרים. כמו בכל מקום. השאלה אם בסיטואציה שלך זה הדבר הכי מתאים ונכון עבורך.
ושיהיה ברור, פנימיה זה לא קייטנה…
אני שנה הבאה במעונות סטודנטים.. זה שונה מפנימיה, אני צריכה לבשל לעצמי, לדאוג להכל לעצמי.
איפשהו הייתי מעדיפה פנימיה עם הגבלות וכזה ואיפשהו אני שמחה שאין הגבלות וכזה..
כמובן שאני אצטרך לשמור על עצמי יותר ויותר …
באיזשהו שלב כן כייף לצאת מהבית לפנימיה או דירה..
לגמרי כן.
כן כן ושוב כן.
סוף סוף מרחק בטוח מהבית.
אני לא יכולה עם המעורבות יתר של ההורים שלי בחיי…
אני מדברת על עניינים שאני אמורה להתמודד איתם לבד והם רק זורים לי מלח על הפצעים.
אף אחד לא התייעץ איתי האמת…
אוקיי. אז קבעו לך כעובדה כנראה כי את שליחה.
נו? ואיך שם? היית מעדיפה את זה מבחירה אישית?
אם את שואלת אותי. מה שגרם לי לעשות את ההחלטה הזאת זה מכתב של הרבי.
תכתבי לרבי ותראי פשוט מה הוא רוצה ממך.
ואם את לא מבינה, או מבינה את שני הצדדים תפני למשפיעה, מורה, הורה, או משהו בסגנון. כמובן שגם פה את יכולה לשתף ונעזור לך.?