מי אמר שאני תמיד מחייכת?

68
המערכת

השבוע, מתארחת אצלנו בת חן אלישביץ היקרה שהסכימה לשתף אותנו בדרך האישית שלה; הנפילות והקשיים יחד עם השמחה הגדולה שקיימת בה. מוזמנות לקרוא כל מילה, זה שווה את זה:)

1. איך קיבלת את ההודעה שאת משותקת מעכשיו עד..? מה חשבת כשהבנת את זה וזה נכנס לך לתודעה? (קלידים)

בהתחלה בכלל לא הבנתי מה קורה לי. ברגע שעברתי את תאונת הדרכים ידעתי באותם רגעים שאני לא מרגישה את הרגליים. ניסיתי לקום, ניסיתי להזיז את הרגליים ולא הצלחתי. ניסיתי לגעת בהן, לנענע אותן ושום דבר לא עבד. לא הבנתי שזה שיתוק חשבתי שפשוט כרגע אני לא מזיזה את הרגליים..
כבר הידיעה הזו הלחיצה אותי.
אני זוכרת שבאמבולנס ממש צעקתי לפראמדיק, שאלתי אותו מה קורה ושיסביר לי למה אני לא מצליחה להזיז את הרגליים, שאני ספורטאית ואין סיכוי שככה אני לא מצליחה להזיז אותן אז שיסביר לי מה קורה. הוא כמובן ניסה להרגיע אותי שהכל יהיה בסדר. הוא גם פחד שאני יאבד הכרה אז כל הזמן הוא ניסה לדבר איתי.
כשהגענו לבית הרפואה הכניסו אותי לניתוח חירום. הוציאו לי את הטחול שהתפוצץ ואז העבירו אותי לעוד בית רפואה ושם הודיעו להורים שלי שיש לי פגיעה בחוט השדרה וכנראה אשאר משותקת. הייתי מונשמת ומורדמת.. לא ידעו בכלל אם אני אתעורר, אם אני אחיה. אמרו להם לנסות להעיר אותי, לראות אם אני מתעוררת, מגיבה. רצו לראות מה נפגע ומה לא נפגע.
כשאמא שלי העירה אותי אז בעצם היא ראתה שאני מגיבה לה, שאני מבינה שהיא נמצאת כאן. אז הבינו שהראש ב"ה עובד. כשהיא אמרה לי להזיז את הידיים והצלחתי הבינו שהן ב"ה גם עובדות. אבל ברגע שהיא נגעה ברגליים וביקשה ממני להזיז אותן אני לא הצלחתי לעשות שום דבר. לא הרגשתי את היד שלה עליהן.
הייתי גם מעורפלת ומטושטשת כל הזמן. הייתי על מורפיום  (משכך כאבים בגלל שהחוליות בצוואר התרסקו וזה היה מלווה בכאבים איומים) וטובוס (צינור חמצן) כל הזמן אז בכלל לא הבנתי מה קורה איתי. לא הבנתי מה היא רוצה ממני, למה היא מבקשת ממני את כל זה ולמה היא נוגעת לי ככה באיברים ובודקת.. הייתי מטושטשת..
בהמשך עברתי גם ניתוח של קיבוע חוליות כדי לעזור לי להצליח להחזיק את הראש. אחרי הניתוח הזה אמרו להורים שלי שכנראה אשאר משותקת לכל החיים וכנראה שלא אצליח לשבת.. רק לשכב.
הכל היה בשלבים..
שאלתן איך קיבלתי את זה..? אז הרופא לא בא ואמר לי את תישארי משותקת. הוא אמר את זה להורים שלי. לי הוא אמר שהכל יהיה בסדר ואני אשתקם וכו'.. אבל אני הבנתי מהר מאוד מה המצב וזה הולך להישאר ככה.
היה בי הרבה תסכול הרבה חוסר וודאות.. מה, ככה זה הולך להיות? כל החיים? איך אני הולכת לחיות את החיים האלה? היו לי הרבה הרבה שאלות על העתיד הלא ידוע הזה.
בהתחלה הייתה לי האמונה שבטח זה הולך להשתנות, ובטח זה זמני ורק עוד קצת.. הנה, אני אסחוב עוד יום ועוד אחד והכל יעבור. כאילו האמונה זה מה שהחזיק אותי. ואחרי חודש וחצי שהביאו אותי לתל השומר והתחלתי את השיקום אז אני רואה שעובר חודש ועוד חודש ועוד טיפולים ועם כמה שאני נלחמת אני עדיין נשארת על הכיסא. כמובן שהכעס והתסכול וכל התחושות הקשות עוד יותר התגברו וההבנה שזה הולך להישאר ככה רק התחזקה. התרסקתי נפשית ופיזית ולא רציתי לעשות שום דבר. לא לצאת, לא לטפל בעצמי ולא לדבר עם אף אחד. כאילו ממש דיכאון..

2. תמיד אומרים שאחרי שאדם עובר ניסיון כלשהו בסופו של דבר הוא מודה עליו (ככה זה בכל הראיונות שעושים או בספרים) השאלה שלי היא איך את מודה על מה שקרה לך? או שאולי לא? ברור שהכל מה' וזה עוזר להבין שיש מישהו גדול שמכוון הכל מלמעלה אבל בכל זאת כל הקשיים שבדרך והנפילות זה לא קשה?? (יערות האמזונס)

ברור שכשיש נפילות ויש קשיים וקשה ולא רואים את הקב"ה איך אפשר להודות? אז באמת בהתחלה לא הודיתי.
כעסתי על הקב"ה. היו לי הרבה שאלות כלפיו והרבה כעס. המלחמה שלי הייתה גם מלחמה רוחנית מולו; ש'אני לא רוצה את הניסיון הזה ואתה טועה שאתה נותן לי את זה. זו לא ההתמודדות בשבילי תיקח ממני את זה או שתיקח לי את החיים, אני לא רוצה את החיים האלה'. ובעצם לאט לאט הבנתי שהאפשרויות שלי זה או שאני ממשיכה להתדרדר ולהיות עצובה או שאני בוחרת לחיות מחדש עם המצב הזה למרות הקושי. זאת אומרת שיש לי 2 ברירות. ובעצם מה שגרם לי לבחור בברירה השניה של להיות בשמחה, להתקדם ולחיות מחדש זה פשוט הסבל שבעצבות. שפשוט כשהייתי עצובה נורא נורא סבלתי גם פיזית וגם נפשית. לא יצאתי מהבית, לא הייתי בחברת אנשים, כל הגוף שלי כאב, סבלתי.
הבנתי שיש לי בחירה ואני יכולה לחיות את החיים האלה גם בשמחה ואני פשוט צריכה לבחור בזה. ודווקא שהתחלתי לבחור בזה ולהפסיק להילחם בקב"ה אז בעצם התחלתי לחיות מחדש ולראות את הדברים הטובים שקרו לי בחיים. והרבה דברים קרו לי. הקב"ה באמת הראה לי את האור שלו כשהלכתי אתו. אז אני מודה על הדברים האלה.
אני לא מודה על התאונה, קשה להודות על התאונה. קשה להגיד תודה לקב"ה- "תודה שעשית לי את התאונה".
אני מודה לו על הדברים שיצאו בעקבות זה. שאני יודעת שבלי התאונה זה לא היה קורה. כמו זה שהיום אני מטפלת באנשים ומדריכת כלות וזה שהתחתנתי עם בעלי, דווקא אתו, זה גם קרה בזכות התאונה. והרבה הרבה תובנות שנולדו בתוכי והיכולת לראות את עצמי מבפנים, את הנפש שלי, מי אני בכלל ולא להתעסק רק בגוף שהוא חיצוני. אז באמת על הדברים האלה אני מודה לקב"ה. אני יודעת שזה קרה בזכות התאונה. קשה להגיד שאני מודה לקב"ה על זה שאני משותקת ועל כיסא גלגלים ברור שזה קשה ואני לא מסוגלת להגיד את זה ואני רוצה להיות בריאה. אני בטוחה שגם הקב"ה רוצה שאני בריאה אבל כנראה זו הייתה הדרך שלו לגרום לי להגיע לכל מיני תובנות ומקומות שלא הייתה מגיעה אליהם בלעדי זה ועל זה אני מודה לו.

3. איך אחרי הידיעה שזו הדרך שהקב"ה בחר עבורך היית יכולה להמשיך להאמין בו? להתקרב, להרגיש בת שלו, להתפלל ולקיים את הציוויים שלו? זה כאילו להודות על הקושי שנתן לך… (מתעניינת וגל המקורית)

קודם כל בכל התקופה הזו הייתי לומדת הרבה הרבה תניא והרבה חסידות וחיזקתי בתוכי את ההבנה שכשהקב"ה מייסר את הבן אדם זה אומר שהוא אוהב אותו. גם ניסיתי לענות לעצמי על כל השאלות והתהיות שהיו לי באותה תקופה; איך זה שהכל לטובה ומה פתאום לטובה הרי הכל פה נראה רע ולא טוב. ניסיתי לתרץ לעצמי את הקושיות האלו, למצוא להן תשובות בתורה ובמצוות, בתניא ובחסידות. זה דבר שחיזק אותי.
אני רואה בקשר שלי עם הקב"ה קשר שהוא כאילו בלתי תלוי. זאת אומרת שהקב"ה אוהב אותי כמו שאני גם אם אני כועסת עליו או לא כועסת עליו. הוא אבא שלי ואני הבת שלו, ומותר לי לכעוס לפעמים וליפול ולהתרסק ולא להבין אותו ולשאול אותו שאלות ולדבר אתו גלויות. ובגלל שאני נמצאת אתו במקום הזה אז זה איפשר לי לשאת את שני הדברים . שמצד אחד גם אני מאפשרת לעצמי ליפול ולהתרסק וגם מצד שני אני מתקרבת אליו כי אני יודעת שהוא לא יכעס עליי שהוא לא עוזב אותי. זה פשוט- אני אתו והוא איתי באש ובמים מה שנקרא, זה ממש מזכיר חוויה של בני זוג.
אז אני ממשיכה להאמין בו כי אני יודעת בידיעה הברורה שלי שהוא זה שמנהל את העולם בצורה הכי טובה שיש. זה שאני לא מבינה את זה אז זה בסדר. אני לא מבינה ואני מתרסקת ונופלת וגם זה בסדר. אבל כל עוד הידיעה שלי היא שהוא אבא שלי והוא טוב בשביל אז גם כשאני נופלת ומתרסקת הידיעה הזאת גורמת לי להמשיך ולהאמין בו.

4. כשזה קרה זה היה סוג של קפיצת התבגרות? (לב משופשף?)
ברור שזו קפיצת התבגרות. לחוות חוויה כזו בגיל 19.. זה הופך את הבנאדם להרבה יותר בוגר לקבל את החיים בפרופורציה אחרת. להבין מה חשוב; מה עיקר ומה טפל, להעריך את החיים, להבין כל מיני תובנות שמגיעים אליהן לפעמים רק בגיל 30-40. פתאום בגיל 19 הראש מתחיל לקבל הבנה אחרת.

5. איזו דמות הייתה הכי משמעותית בעינייך לאחר התאונה? (לב משופשף?)
אמא שלי. ההורים שלי שהם היו איתי לאורך כל התקופה, לאורך כל הדרך. תמכו בי גם נפשית וגם פיזית תמיד האמינו בי שאצליח, לא ויתרו לי, נתנו לי הרבה הרבה כוחות בכל התהליך הזה.

6. מי היה או מה היה זה שחיזק אותך כשלא היה לך כוח לכלום ורצית להגיד שלום לעולם…?? (יוניון)
בתחילת התהליך, המשפחה שלי, ההורים שלי, החברות שלי שחיזקו אותי. בהמשך כשהתחתנתי אז זה בעלי והילדים שהם היום מחזקים אותי ברגעים שאני באמת רוצה להגיד שלום לעולם. ברגע הזה שאני פשוט נזכרת בהם ואני יודעת כמה אני חשובה להם, כמה הם רוצים אותי, כמה הם לא יכולים בלעדיי וגם אם אמא שלהם היא נכה, משותקת, היא לא יכולה לעשות שום דבר (ובאמת יש מצבים שאני פשוט שוכבת במיטה ולא יכולה לעשות שום דבר) אז עדיין אני יודעת בחוויה שלי שאני חשובה להם והם צריכים אותי ואם אני לא אהיה כאן זה יחסר להם. אז הידיעה הזו שאני משמעותית עבור הילדים שלי, המשפחה שלי, עבור בעלי זה מה שנותן לי את הכוח.

7. אין עוד שום דבר שיכול לעזור לך?? זה סופני כאילו? (תה קמומיל…)
ב"ה אני מאמינה שזה לא סופני. הרופאים אומרים אחרת..

8. זה נכון שהיה לך עכשיו ניתוח שהיה אמור לגרום לך להצליח ללכת? אם כן, הניתוח הצליח בסופו של דבר? (פטרוזיליה, אחת, אפרוחית)
עברתי ניתוח שכן בעז"ה הוא יעזור לי לעמוד על 2 רגליים. אני מאמינה בזה מאוד. כמובן שזה מחקרי ויש על זה סטטיסטיקות לא מאוד גבוהות אבל אני מאמינה שהקב"ה הוא מעל הסטטיסטיקות. הרבי כתב לי ברכה כל כך מדויקת שאני בטוחה בזה. הרבי כתב לי- " יחזור לאיתנו הראשון" אז זה יקרה. ואני מחזקת בתוכי את האמונה הזאת בכל פעם שאני נשברת. אני נזכרת מה הרבי אמר לי ובזה שהקב"ה הוא באמת הרופא הכי גדול אז אני מאמינה שבעז"ה, זה הכלי שאני עשיתי, הניתוח, והקב"ה יראה לי את התוצאות בקרוב.

9. מאיפה את שואבת את כל הכוחות האינסופים שלך?? (ילדה של הרבי!!/יוניון)
שוב, אמונה, רבי, תורה, חסידות, ילדים, משפחה. כשאני עושה דברים משמעותיים בחיים שלי זה נותן לי את הכוחות. כשאני משפיעה על אנשים. הרצאות, סדנאות. שאני רואה שאני נותנת לאנשים זה נותן לי משמעות וכשאני בחוויה שאני משמעותית עבור העולם אז זה נותן לי את הכוח להמשיך ולחיות.

10. האם היה לך רגע ממש קשה שהיית בטוחה שזהו, אין לך כוח יותר, נגמר? (דבורי)
ברור. כל הזמן. הרבה פעמים במהלך החיים שלי עד היום יש רגעים שאני אומרת לעצמי שזהו נגמר ואין לי יותר כוחות ואני רוצה להיעלם. זה קורה תמיד. המבחן זה באמת להתגבר על הזמנים האלו ולקום כל פעם מחדש.

11. איך את מתמודדת עם זה בחיי היום יום? האם את מתפקדת כמעט כמו כל אדם אחר בכיסא גלגלים? (מקושרת)
ב"ה היום יש הרבה טכניקות והרבה כלים שמסייעים להתמודדות. בכלל, העולם היום במודעות הרבה יותר גבוהה לכיסא גלגלים אז ב"ה אני עצמאית לגמרי ואני מתפקדת. מצליחה לבשל, ולקלח ולטפל בילדים שלי, לנהוג ולדאוג לעצמי בכל התפקוד שלי. ב"ה אני לא צריכה עזרה שמישהי תעשה בשבילי את הדברים, ב"ה!

12. איך הצלחת ללדת ילדים אם את משותקת? (לא מושקא!, מובהרת)
זה לא סותר את זה. השיתוק לא סותר ההיריון או הלידה. כל עוד הרחם לא נפגע ונשאר שלם אז אין בעיה ללדת ולהביא ילדים לעולם. ב"ה הלידות שלי היו לידות רגילות. מדובר בנס של ממש כי באמת במצבים של שיתוק בד"כ מנתחים ניתוח קיסרי אבל שוב זו הייתה התעקשות כוח הרצון מהרבי שהרבי פשוט כתב לי שאין דבר העומד בפני הרצון והלכתי יחד עם האמונה הזו ועם הרבי וב"ה זה הצליח. 5 פעמים עד עכשיו.

13. איך הילדים שלך מרגישים עם זה שיש להם אמא משותקת כי את לא יכולה לרוץ אתם וללכת לגן משחקים וכו' מה שכל ילד רוצה בעצם.. (ילדה של הרבי!!)

אני מניחה שקשה להם, שלא תמיד פשוט להם. שהם היו רוצים אמא רגילה על 2 רגליים בריאות. אבל יחד עם הקושי אני חושבת שהם מקבלים הרבה דברים מעבר. כשילד מתמודד עם קושי הוא הרבה יותר מחושל, הוא הרבה יותר בוגר, הרבה יותר יודע להכיל את העולם, את ההבנה הזאת שלא הכל מושלם ויש קשיים. וגם אני חושבת שאני מודל לחיקוי בשבילם.. ברגע שהם רואים שאמא נופלת, אמא נשברת או שלאמא קשה אבל יחד עם זאת אמא קמה, אמא ממשיכה לחיות, אמא רוצה את החיים האלה ולא מוותרת, זה מלמד אותם המון.
אני גם רואה איך שזה בא לידי ביטוי שכשהם נופלים, נשברים או כשמשהו לא מסתדר להם אז הם מנסים למצוא את האופציות, איך להסתדר, איך למצוא פתרונות. זה גם מפתח בהם רגישות של לקבל את האחר, לקבל את השונה, לתת, לעזור. אני לא מפחדת להראות להם שקשה לאמא, שאמא לפעמים בוכה, כמובן לא ברמות שאני מתפרקת לידם, אבל גם אם יוצא לי שזולגת לי דמעה ליד הילד שלי אז זה בסדר להסביר לו שלאמא קשה אבל אמא מאמינה שהדברים ישתנו ויהיה טוב, יהיה בסדר. ואני רואה איך שזה חודר בהם.
לא סתם הם מאמינים שאמא תלך על שתי רגליי, לא סתם הם מאמינים שאני ארוץ לקבל פני משיח כבר ממש עכשיו. הם חדורים באמונה וביטחון בה', ברבי, במשיח שתכף מתגלה ואני חושבת שהרבה מזה זה מה שהם רואים בבית. אז זה גם דבר שמאוד מאוד מעודד אותי ומשמח אותי.
בנוסף, יש לי את ההבנה הזו; לכל אמא יש לה את הקשיים שלה ואת ההתמודדויות שלה ואין אמא שהיא מושלמת. לכל אחת יש את החסרים שלה, אז אצלי זה חסר גופני ויש אמהות שזה חסר נפשי. אני לא יודעת מה יותר טוב (מחייכת) אבל יש את ההבנה שאין מושלם..

14. איך זה כשמישהו רואה אותך ונרתע? איך ההרגשה? (חושבת בקול)
בהתחלה, בתחילת הדרך שלי היה לי קשה לראות שאנשים מסתכלים עליי ונרתעים או שזזים הצידה. לא היה לי נעים עם זה. הרגשתי שונה, הרגשתי מוזרה. הרגשתי כאילו יש לי איזו מחלה מדבקת שאנשים נבהלים. לאט לאט עם הזמן כשלא ייחסתי את זה אליי הבנתי שהבעיה היא אצלם ופשוט יש להם קושי לראות את האדם כמכלול ובעצם הם רואים רק את הכיסא. הם לא רואים שעל הכיסא יש גם בן אדם, יש רגש, יש מעבר. אז אני כבר פחות מתרגשת מזה.

15. האם את מצליחה להבין יותר אנשים שקשה להם? (לב משופשף?)
כן ב"ה. זו העבודה שלי, לטפל באנשים, להכיל את הקשיים שלהם. את מה שעובר עליהם. זה נותן לי הרבה הרבה סיפוק. זה גם דבר שהגיע בעקבות התאונה בעקבות זה שגיליתי בתוכי גם יכולות נפשיות וכוחות שרציתי לתרום לאחר. לתת לו כוחות עם הקשיים שכל אחד מתמודד אתם. כמובן שקשה לראות קשיים של אחרים, זה לא קל. אבל אם אני בתודעה כזו שאני באה לעזור להם לצאת מהקושי ושאני כאן בשליחות של הקב"ה והוא דרכי ייתן לאדם את הכוחות ואת המילים הנכונות והכלים שיעזרו להם.

16. מה שעברת עוזר לך לראות את העולם מזווית שונה?(לב משופשף?)
כמובן. כמו שאמרתי זה לקבל פרופורציות אחרות. מה עיקר מה טפל.

17. השירים שהלחנת, מתי גילית את הכישרון הזה? מי חיבר אותם? מה גרם לך לחבר את השירים המדהימים שלך? (יוניון)
אז קודם כל, אני כתבתי את התוכן של השירים. השירים עצמם כמו שהם בנויים עכשיו זה אחרי עיבוד. מצאתי את עצמי במצבים קשים.. ובד"כ כשקשה אז יש יותר השראה כנראה. פשוט כתבתי דברים שיוצאים לי מהלב וראיתי שבדברים האלה יש תוכן, מסר, יש איזשהו עניין להעביר אותם הלאה אז פניתי למישהי מקצועית שעוסקת בשירים ובכתיבה והיא עזרה לי להפוך את התוכן הזה לשיר. הלחנים הם ניגוני חב"ד שעליהם שמתי את המילים.

18. איך היה לגלות שכתבו ספר על הסיפור חיים שלך? (משהי מתעניינת)
מפתיע. לא יאומן. הייתי בטוחה שזו סתם המצאה. שהיא בטח הכירה את הסיפור שלי אבל אח"כ כשהבנתי שזו באמת כזו השגחה פרטית מופלאה אז היה מדהים לראות את זה.

19. איך זה שאת, עם כל הסבל שעברת ועוברת מסוגלת להמשיך לחייך?? בעוד שאנחנו שאין לנו ב"ה סיבות אמתיות להיות עצובות מתעצבנות ומוחקות את החיוך על כל דבר (דבי)

קודם כל לא תמיד אני מחייכת. יש לי הרבה מצבים שאני כועסת, עצובה, עצבנית והחיוך לא על השפתיים שלי וזו העבודה הכי הכי גדולה שלי, לא סתם עשיתי את האתגר הזה של ה30 יום להיות בשמחה (קבוצת וואטסאפ שבה בת חן שלחה כל יום וידאו של כמה דקות בעניין השמחה). אתגר שנתן לי הרבה יותר מאשר שזה נתן לאחרים כי אני חושבת שזו העבודה שלי, לשמוח בכל מצב.
הקב"ה לא סתם נתן לי את הניסיון הזה. הוא רצה להראות שהנה לא הכל מושלם, לא הכל טוב, את על כיסא גלגלים ובואי נראה אותך עדיין גם כשחסר לך איך את מסוגלת לחייך בכל מצב ולשמוח באמת בחלקים הטובים שיש לך בחיים.
אז זו עבודה יומיומית וזה לא סתם שאני קמה בחיוך. זה לבחור לחייך כל פעם. לבחור לשמוח. להבין שעכשיו את נמצאת בעצב ובקושי ואת עכשיו בנפילה ואת עכשיו בוחרת בכוח לחייך ולשמוח ולחפש את הפתרונות איך להיות בשמחה. זה לא דבר שבא בטבעיות זה דבר שבא בהתגברות זה כל פעם מחדש להתגבר.
מה שעוזר לי בכל הסבל שעברתי ובחלקים שאולי עכשיו אני עוברת זה קודם כל להבין שביחד עם כל הסבל יש לי הרבה דברים טובים שהקב"ה נותן לי והרבה שפע וטוב שהרבה אנשים היו שמחים לקבל. כשאני מתבוננת בחלקים האלה הטובים שיש לי בחיים אז זה נותן לי כוח להתגבר וזה נותן לי כוח לחייך כי אני מתמקדת בטוב.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
יומן 2#
17

קציצה שרופה

הייי🙋🏻‍♀️ זוכרות אותי??🤷🏻‍♀️ האמת לא נתתי לכן זמן לשכוח🤭 חחח🤪 טובב👍🏻 אז אני ק...
שבוי
emotion_icon_43

הכל שלם

אִישׁוֹן אָדֹם. מְפֻקְסָל. דִּמְמַת מִדְבָּר וְרוּחַ אַיִן. חֶבֶל לוֹפֵת . לו...
פוסטים חדשים
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
הולך חסיד
8

קפצתי לביקור

נעליים חסידיות. גם לך מוכר המושג? מה את חושבת שההגדרה שלו? מה את לא תקני ועל ...
נסיעות ארוכותתתת
167192211863a781c65ceaa

פרוזן

התחלתי השנה ללמוד בבית ספר ממש רחוק מהבית שלי. אני נוסעת כל צד ב2 רכבות ואוטו...

12 תגובות

  1. אני ממש אוהבת את הצורת הסתכלות שלך שאת לא אומרת ברור שהכל טוב כי זה פשוט לא נשמע אמיתי ככה..
    אלא שיש לך רגעים שקשה אבל את מתגברת עליהם!!

  2. את מדהיממההההה
    ווואו תודה רבה בת חן יקרה!!
    ריגשת וחיזקת אותי מאודד
    תודה שענית לכל בת ופירטת!
    את גדולה מהחיים!!:)
    אוהבת אותך!!

  3. אני רק לא מבינה..
    גם את וגם 'ליבי קליין' אור יהודיות לא? אז איך 'במקרה' היא כתבה עליך ספר? היא בטוח הכירה את הסיפור שלך..

  4. את ריגשת אותי!!!!
    אני בטוחה שיום יבוא ואת תעמדי על שתי רגלייםםםםם…
    רק תאמיני ותהיי בטוחה!!!
    אני אוהבת אותך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות