סיפור חיי עד היום

אולי הפעם אפשר לפתוח את האמת.
כבר תקופה שאני מעלה שירים שלי וכולם שואלות אותי איך אני מגיע לתובנות האלה
כי תובנות כאלה זה לא רגיל בגיל כזה צעיר
אז הינה הסיפור.

היו היה משפחה עם אבא אמא ו-3 ילדים מה יכול להיות חיים מאושרים יש סבא סבתא משפחה מכל הצדדים
עד יום אחד ששינה לי את החיים עד היום
סבתא שלי נפטרה ומשם הכל התחיל.

תוך כדי המסע נולדו לי עוד 5 אחים ובזמן הזה ההורים שלי השתנו ביחס אלינו. היינו פותחים את היום בצעקות אם זה עלינו ואם זה ההורים אחד על השני ומסיימים בוכים במיטות.
אני לא ‏מאחלת לאף אחת כזאת תקופה.

בכיתה ב' נכנסתי לבית ספר חדש. בתקופה הזו ההורים שלי לא טיפלו בכלום והייתי מוזנחת גם בגשמיות וגם ברוחניות. אין אמונה אין הלכות, אין ציחצוח שיניים או מקלחת, פשוט כלום.
ולחברות הייתי פשוט אוצר להתעללות. כל יום הייתי מגיע לכיתה והיו צוחקים עליי יורדים עליי עושים עליי חרם ככה 7 שנים – גם אלימות בבית וגם חרם בבית ספר וגם אין לי שכנות ולא דודות או חברות. פשוט חיים לבד, אחרי שאיבדתי את סבתא שלי ז״ל שאליה הייתי קרובה.

עד שיום אחד בכיתה ה' התיישבה לידי תלמידה חדשה, ומשם השתנו החיים שלי. הכרתי אותה ולא סתם היא הייתה מלכת כיתה, ופתאום היו לי חברות. הייתי כמעט כל השבוע אצלה, והיא עזרה לי גם בגשמיות להראות יותר טוב, להתקלח, להתבשם, לסדר את החדר…

ואז השינוי קרה בכיתה ח'. פתאום היא לא התייחסה אליי, ברחה ממני ואפילו צעקה עליי, ולא הבנתי מה קורה. ושוב אין לי אם מי להיות…

ומשם מתחילים החיים החדשים, כלומר הם התחילו קודם לכן אבל הפעם יותר חזק מכיתה ה׳. התחלתי עם שאלות באמונה: איפה ה׳? למה הוא לא עוזר לי? למה אני לבד? ותוך כדי התחלתי לדבר איתו. שעות הייתי יושבת ומדברת איתנו ולא סתם, פיתחתי מרד חזקקק בו, לא הייתי מסוגלת לפתוח סידור, ולקראת סוף שנה של ח׳ הכרתי חברה חדשה ששינתה לי את החיים.

היא הכירה לי את חב"ד, לימדה אותי הלכות, ומודה זה לא היה ברגע אבל בסוף , ב-ג׳ תמוז לקחתי משפיעה וגם עשיתי התוועדות הראשונה בחיי.

והנה אני עולה ל-ט׳ ושם אין מעצורים. כמו מים הפורצים מאדמה קשה. התחלתי ללמוד שיחות ללא הפסקה, והתחלתי לדבר על ניסיונות, על ה׳, שיחות אישיות עם בנות על יהדות (אה ושכחתי להזכיר שבכל התקופה מכיתה ה׳ עד היום כתבתי שירים שחלקם אני מעלה לכאן). ובכיתה י' עברתי כיתה ושם זה רק פרץ קדימה, הכרתי בנות מהממות , שהכירו לי את אחו״ת התמימים שבכלל שינה לי את החיים.

בכיתה י"א השנה עברתי את המזעזע מכל, ההורים שלי התחילו לצמצם בהוצאות. בקושי אוכל, לא לשלם על כלוםםם לא טיולים לא שבתות של אחו"ת או שיכבה , קעמפים והכל. ב״ה שסבא שלי עזר לי בזה, ומרגע לרגע זה נהיה קשה יותר, אבא שלי מוציא עלי הרבה מהתסכולים שלו וצועק עלי כשקורה משהו.

השתדלתי ממש לצמצם, לא הזכרתי פה את הבגרויות והפרידות מהחברות והעבודות שלקחתי על עצמי כדי לממן בגדים ונעליים והכל…. תוך כדי כמובן השתכללתי בכתיבת שירים.

אז מקווה שאתן מבינות מאיפה התובנות שלי, כי את החיים הגדולים אני חווה מגיל קטן, בלחנך את האחים שלי, להכין להם צהרים. להלביש ולקלח אותם, לתת להם חיבוק ואהבה – מה שהם ואני לא מקבלים ולא קיבלתי בחיים.

תודה עד כאן למי שנשארה איתי בשיתוף החיים שלי.