דאון אפ, איפה השווה?!

תשפ"א עד תשפ"ב וכל מה שבאמצע
התשפ"א, כן,
שנה מוזרה.
נעדרת חן,
אימה מזרה.
כמה אפשר?
עד מתי נוכל?
ידינו קשר,
בעזרתנו בחל.

ה' קבע,
שנה מדאיגה.
כל אחד חווה,
צעק בקול, שאגה.
איך נשרוד?
מה יהיה?
החלום כלל לא ורוד,
כשחור נראה.

קורונה איומה,
הפכפכיות של ממשלה.
מירון חמה,
החיים בשאלה.
גבעת זאב,
טורבינות שקורסות.
מלא כאב,
הלב מעסות.

מיאמי בנפילה,
חילוץ והצלה.
שאלה ועוד שאלה,
מי עלה מהשאולה?
איטליה באסון נוסף,
כמה אפשר?
עומדים על הסף,
מי בחיים נותר?

בראל אחיה החייל,
דמעות בעיניים.
איך נוכל,
להמשיך כיום יומיים?

מפרפר הלב,
בין תקווה לייאוש.
החזה כואב,
נהיה חלוש.
הגוף דואב,
לחץ דם.
המוח לא חושב,
כמו נדם.

ואז, עיניים מרימים,
ביחד, כולם.
לאבא, במרומים,
למלך העולם.
באישונים שאלה,
אי אפשר להמשיך.
מתי תבוא הגאולה?
שהעולם כבר לא יחשיך.

הלב כואב,
הגוף דואב.
לבד יושב,
ומוחו חושב.
יודע התשובה,
כל כך חשובה.

באמונה להתחזק,
בה' להאמין.
את אבא לחבק,
לפנות אך לימין.
אין רע יורד,
כך יודע.
אך הלב מורד,
אז לעצמו שוב משמיע.

המוח קולט,
מבין וזוכר.
אך הרגש שולט,
את האוויר עוכר.
לכבוש את יצרו,
כך הוא רוצה.
לקבל את אורו,
אך הוא לא מוצא.

משנן פעם נוספת,
לא מתייאש.
דביקות ישותו חושפת,
בליבו אש.
לאט מתרפה,
מהצער שאופף.
מהכאב מתרפא,
לב לראש חופף.

הוא יודע, מרגיש,
בכל ישותו.
תפילה דבר נגיש,
בכל הווייתו.
תהילים הם מפלט,
מתי שכואב.
בליבו קלט,
יש אבא שאוהב!
תפילה היא מפלט,
גם כשכואב.
הוא יודע, כבר קלט,
יש אבא שאוהב!