תרגישי, מותר.

החיים שלך לא תותים. הם אף פעם לא היו כאלה. לאף אדם החיים הם תותים. לכל אדם יש בעיות. אז על מי את עובדת?
לך, אחת מהבעיות היא העובדה שאת מתעלמת מהבעיות. בעינייך, אין לך בעיות. את מתקיימת. את לא חיה. אין לך רגשות. יש לך, אבל אין. ואם יש, הם חלשות. וגם על הרגשות האלו את כועסת. אסור לך להרגיש. זה לא טוב. זה הורג. מבפנים. נכון?
אז בנית חומה. חזקה. ואין רגשות. ואת חיה. "חיה". את לא. אבל את כן. ואת מחייכת. וכיף לך. בחיים.
כיף לך? בחיים?
ואת עסוקה. תמיד עסוקה. תמיד בפעולה. כי אנשים שלא עסוקים, חושבים. ומחשבות מביאות רגש. גם כשיש חומה. וגם כשהרגשות בעוצמה הכי נמוכה שיש. ואסור.
אסור?
ובלילות את נכנסת למיטה עייפה. הכי שאפשר. ובכל זאת יש מחשבות, נכון? עלייך. על החיים? חיים שאין לך? או שיש לך? את לא יודעת. את עוצמת עיניים חזק. רק להירדם. רק לא לחשוב. להרגיש.
אסור, אה?
ואת נרדמת. אחרי שחנקת דמעות והתהפכת מצד לצד. ואת קמה. לעוד יום של קיום. של חיים. שאין.
ושוב זה חוזר. וזה לופ. שלא עובר. זה מתסכל, נכון? אבל את לא חושבת על זה. את עסוקה בלחיות. חיים שאין.
וזה עצוב. לי. עלייך.