שמחת בית השואבה, בארץ

"את באה?" אמא שואלת אותי,
"לאן?" אני מיתממת "מה זאת אומרת? שמחת בית השואבה"
אה שמחת בית השואבה, ברור.
הגענו, מסתובבת סביב עצמי ברחבה, לא רוצה להיות פה.
בוהה בריקודים, שומעת בחצי אוזן את ההגרלות.
ה' אני לא רוצה להיות פה, רוצה להיות אצל הרבי.

מה שווה שמחת בית השואבה בלי להידחף עם עוד חברה על באקסים
מה שווה שמחת בית השואבה בלי עשרות אלפי תמימים שרוקדים
מה שווה שמחת בית השואבה כשאני פה, אבל הלב שלי שם

בדרך חזור הביתה הולכת לפנינו משפחה חמודה, לא חבדניקים, זוג הורים וכמה ילדים
אני שומעת את אחת הילדות מדברת עם אבא שלה,
וזאת השיחה: "אוף אבא, לא זכינו באף הגרלה"
"נכון" האבא עונה "לא זכינו באף הגרלה, אבל זכינו לרקוד בשמחת בית השואבה"
הוא מחטט רגע בתיק "והנה זכית בסוכריה"