שיחזרו כבר. היום.

ניסיתי שוב לכתוב, אבל גם הפעם לא אצליח
כי נבהלתי שהשכן מלמעלה הדליק ת'מדיח
כל תזוזה מכניסה לחרדות
שלא נדבר על היריות בבסיס ליד
מישהי הציעה ללכת לישון, חחחח אחת הבדיחות הטובות
אחח שוב בלי לשים לב שרטתי ת'יד
אולי זה ניסיון כושל
אולי אני זאת הכושלת
אבל הדבר היחיד שיכולה לומר
שהתייאשתי מלהאמין שאקום למציאות אחרת
לזמן ומקום ותקופה שונים
ששום דבר מהזוועות לא קרה
שילד לא יפחד מגרירת כיסא,
וילדה שבקושי הספיקה לגדול לא תימצא צמודה לגופתה של אחותה הקרה
אז כן אולי אני מגזימה ויגידו לי שאני סתם אוכלת סרטים
ובואי את מי את מכירה, ואפילו מהמשפחה שלך אין לוחמים
אבל אתם לא שם איתי בלילות
ולא כשקפצתי לקוצים מאזעקות
ולא כשרעדתי מהשמועות
ובכיתי בהקראת השמות
ולא כשהלב כואב כבר נצח
והקמטים שנוספו למצח
ואולי זה עוד סתם שיר עצוב
כי הנשימה שלי שוב הלכה מהמתח
ואולי זה כי הכח נגמר
ולא רואה שום פתח
ואולי זה המנהרה האין סופית
שגורמת ללב שלי לחוש את החושך
ואולי זה כי רוצה להירדם נורמלי בלי לקום כל חצי שעה עד הבוקר
רוצה פשוט לנשום נורמלי
ולדעת שזה היה חלום
רוצה שיקרה פה נס
ולראות את כל אלה שהלכו, חוזרים, היום.