עייפות תת מודע ומה שבניהם

תראו איזה יפה
היי והיי לכולם.
אתן תופסות אותי במיטה גמורה אחרי שבוע גומר של עשייה מטורפת. אז אני נחה ושוזרת לי פוסטון.
שמתי לב על עצמי לפני הרבה זמן כשאני עייפה אני מגיעה לקצוות. מה זה קצוות?
מצבי רוח קיצונים
אני לא רהוטה
לא מצליחה להתרכז
אני לא מאה אחוז כמו שאני מצפה מעצמי בהתנהלות שלי מול אחרים. ז'תומרת שאין לי כח לאנשים…

ולאחרונה יצא לי שבוע של שינה שש שעות לילה בערך (לעומת שמונה תשע שעות ברגיל) והייתי פשוט גמורה והגעתי למסקנה יפיופה.
שמעו את זה.

אני מקשיבה לחברה תוך כדי שאני מדברת איתה ואני מרגישה בדיוק אבל בדיוק מה היא מרגישה, איפה פגיע לה, מה פגיע ובאיזה אופן, וזה לא רק חברה, זה כולם!
אני חווה אנשים וחווה את הנקודות הפגיעות שלהם בצורה לא רגילה…

ובלי קשר אני מרגישה פתאום את כל מה שהדחקתי. אני מרגישה מלא והלב שלי כואב פתאום ממש ממש חזק שאני לא יודעת איך להכיל. אפילו קורה משו לא מאוד רציני, הלב פשוט מגיב בכאב. ו… עוד משהו מוזר, יש לי קולות בראש. נגיד אם באלי לבכות ואני מול בן אדם וזה לא שייך אני שומעת קולות בוכים בתוך הראש, או שאני עייפה ברמות קיצון אני שומעת ממש תופים, לפי ההגדרה, רק שזה נשמע מחרוזת אינדיאנית מהאי המלטיובהלימום…
בקיצור מובן.

ופתאום הבשילה לי בראש-בעזרת הקב"ה כמובן תובנה מגניבה שהתחברה לי לעוד משו יפה.
כשאנחנו עייפים ההגנות שעלינו יורדות… נו ואיך זה גורם לנו להבין אנשים אחרים? כשאנחנו בלי הרבה הגנות אנחנו פגיעים וכשאנחנו פגיעים אנחנו מסוגלים להרגיש פגיעות. תחשבו שאשכרה זה שיש לנו הגנות מונע ממנו להרגיש אחרים. אז לכן ילדים הכי מרגישים מבוגרים.

אם שאלת את עצמך (אני למשל שאלתי) מה ההבדל תכלס בזיהוי של ילד את האנשים לבין הזיהוי שלך אנשים, את אמורה להיות אפילו יותר רגישה ליואנסים… אז זהו, שלא. יש לך הגנות שמונעות ממך להצליח להרגיש את הפגיעות ואת הרגשות של האנשים שסביבך…

וזה גם מסביר את הקולות בראש ואת כל המסקנות האדירות שהגעתי אליהם בתקופה הזו, שפשוט דיברו בתוך המוח, בלי שום מאמץ, הם פשוט הגיעו. התת מודע עבד נון סטופ בלי הפרעה, לא היו לו מספיק מחסומים!!
אז אולי כדאי להיות לפעמים עייפים?
אולי, רק תחשבי אם יש לך מבחן בנביא ללמוד אליו למחר?