סיפורי שליחות /3

לסיפור 2

אז כמו השליחה שקודם כתבה גם אני הזדהיתי איתה (כיףףף) ויש כמובן הרבה מה לשתף אבל בוחרת לספר משהו שאותי מאוד תפס אחרי התבוננות מעמיקה במה שקרה (בתור ילדה בכיתה ו, אבל עדיין:)

זה היה בסוכות וכמובן היו אורחים. משום מה יצא שעד הנטילת ידיים לא דיברתי (לא ברור עדיין הסיפור כי זה פשוט לא מציאותי) ויש לנו גם מנהג שיושבים ומדברים לפני הסעודה ומכירים את האורחים, קיצורר קוראים לזה השגח"פ.

לענייננו, רצתי ליטול ידיים כדי לשמור על\מ מרעין בישין, קרי חתולים, ובסוכה בדיוק נשארו אמא והבת שלה (היו כמה משפחות) והן שאלו אותי משהו (כנראה איפה נוטלים) ואני כרגע לא יכולה לדבר. המשפחה החמודה שלי בדיוק נתקעו בבית (שוב השגחהפ:)

שלא תבינו לא נכון, באותו רגע שנאתי את עצמי שנטלתי הראשונה, זה תובנות שמגיעות אחרי הרבה הרבה זמן ומחשבה.

אני מתחילה להבין שנכנסתי לבעיה רציניתתת וכמה שאני מנסה להסביר את עצמי הן מסבירות לי שהבינו ושאני אילמת, וואאי, ורחמים ואני מתחילה לראות איך הן משתתפות בצערי ומשום מה אף אחד מהמשפחה שלי לא יוצא החוצה וזה רגעי סיוט שאני עם עצמי ועם שתי אלו שפשוט רציתי להיקבר בתוך האדמה.

הייתי בהתלבטות: לדבר? לא לדבר? לדבר? לא לדבר? כמה שאני אכתוב אתזה, לא ייבטא את מה שהרגשתי עם עצמי…

בסופו של דבר החלטתי שלא אדבר ואח"כ אוכיח להן אואו מהזה אוכיח להן איך שאני יודעת לדבר:) (לפעמים אבא שלי אומר לי שהוא מפחד שייגמרו לי מכסת המילים:) אז הרגעתי אותו שיש לי ספיירים (וואי אני אלופה בלקפוץ לדברים אחרים אז חכו חוזרת למונולוג שלי עם עצמי)

קיצור חשבתי לעצמי (שוב מחשבה של ילדה קטנה, אשמח שמישי תאיר את עיניי אם צדקתי או לא) שלא חוכמה לעשות דברים רק כשקל וזאת הזדמנות להוכיח לעצמי כמה אני יכולה ואלופה וזה ניסיון שאח"כ רק יהיה יותר ממנו.
אז פשוט עצרתי את הסיבוך שקרה שם ואמרתי להן בשפת הסימנים ש"חכו כמה שניות ואסביר לכן הכל". נגסתי בחלה ופשוט מאז לא הפסקתי לדבר וכמה שהן צחקו וביקשו סליחה…

ואותי זה השאיר במחשבה של וואו! כמה כוח יש לילדה בת 11 שמחליטה ויהי מה היא לא תדבר ותאמת שאח"כ גם הרגשתי כמה שהרבי גאה בי:)

גם את שליחה ורוצה לשתף אותנו בסיפורים מהשליחות שלך? כתבי את הפוסט שלך ישירות למייל: postimshutafot@gmail.com

תשמחי לענות לשאלון "שליחה אחת משלנו" מיוחד לשליחות? שלחי בקשה למייל הנ"ל.