נושא מכעיס

חייבת לרשום על קטע מעצבן

אני יחסית בקשר טוב עם האחראיות בתיכון של הכנסים, והדבר שאני ממש רוצה מהם זה לשיר בחי.

עכשיו, ארבע שנים אני מנסה בכל הכוח שזה יקרה וברוך השם אחרי ארבע שנים הצלחתי. אמרתי לאחראית אני רוצה לעשות משהו לסוף התיכון, לעשות משהו שישאיר חותם משהו גדול. היא אמרה לי: "ברור בסדר אל תדאגי" ואז התקשרה אליי השבוע ואמרה לי לעשות משהו קצת פחות איי איי איי.

אז ביקשתי ממנה אם אפשר לשיר היא אמרה בסדר ונתנה לי.

עכשיו הייתי בטוחה שקיבלתי משהו שאף אחת לא קיבלה. ממש שמחתי, התרגשתי. ואז כשהגעתי לחזרה הגנרלית מה אני רואה? אני רואה בנות בכיתה ט' וי' שגם הם שרות בחי ולא סתם, ארבעה שירים. ואני אחרי ארבע שנים שניסיתי לשיר קיבלתי שיר אחד וזהו.

ולא מספיק – את כולם הסריטו ורק את הקטע שאני שרתי לא הסריטו. ואפילו שאמרתי בהתחלה שנשאר שיר אחד שאולי אני אשיר ודווקא הבנות שניגנו ממש רצו אבל לא. היה לה חשוב שאני שיר אחד.

אני ספציפית ממש כעסתי ונפגעתי, כאילו מה אני לא שווה? לא מגיע לי קצת להרגיש שמה שאני עושה זה טוב? תמיד חייבים לתת לי להרגיש את הרע? כאילו מה עשיתי בעבר או מאיזה משפחה הגעתי שמגיע לי שיתייחסו אליי בזלזול… מה אני צריכה להפוך את העולם כדי שיתנהגו אליי כמו שמתנהגים לכולם…

עכשיו אני יודעת מה יהיה התגובות שלכם: שבמקום שלא רוצים אותך אל תהיי שם.

אבל בואו זה מעצבן ומכעיס שלאף אחד לא אכפת ממני, ותמיד חשוב שאני אצא בהכי דפוק. שידפקו אותי בכל דבר. וזה פשוט מגעיל ונמאס.

אבל את האמת זה שהם חושבים שזה שם יזלזלו בכישרון שלי זה יכבה אותו – ההפך זה רק מדליק אותו יותר, נותן יותר מוטיבציה להתאמץ ולהשקיע. זה רק מראה לי שכשאני אגדל אני רק אצליח יותר.

אז איך אומרים? הילדות הזאתי נשמרת ונארזת בספר הזכרונות שיום יבוא ואני אפתח אותו ופשוט אצחק על הרגעים האלה שלא נתנו לי הם עוד התחננו אליי שאני אבוא אליהם ואז אני יחזיר להם יחס כמו שהם נתנו לי.