כשאומרים לך ילדות, על מה את חושבת? כשאת חושבת על הילדות שלך, מה עולה לך?
כששואלים אותי על הילדות שלי, משהו בפנים נהיה כווץ'. אני לא יודעת מה בדיוק הלך שם, בשנים הראשונות שלי בעולם, אבל דבר אחד אני יודעת, שהמילים הראשונות שעולות לי זה: כעס. תסכול. כאב. הרבה כאב. ואחרי עוד קצת מחשבה אז גם פחד ובדידות..
שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי משפחה מדהימה!! ואני אוהבת אותה באמת!! פשוט.. נולדתי להורים שזה פעם שניה שהם התחתנו, ולכל אחד מהם היו הרגלים שונים מהבתים הקודמים שהקימו, ולכל אחד מהם יש ילדים מהנישואים הקודמים אז היו מלאאא מריבות בבית, בעיקר בין אבא שלי לאחיות הגדולות שלי. היה הרבה מתח בבית. ומי ימצא סבלנות לשחק עם ילדה קטנה בתוך כל העצבים האלה?
אני לא זוכרת הרבה מהתקופה הזאת, אבל הזכרונות הקטנים האלה.. שבאתי לספר משהו והשתיקו אותי בחוסר סבלנות. או שרציתי לספר משהו ואיבדתי את המילים מפחד שיצעקו גם עלי. שבאתי לבקש סיפור או משחק וברגע שאמרו לי לא, ברחתי. כל מעשה ילדותי שעשיתי וצחקו על זה (כמו שצוחקים על כל מעשה ילדותי וחמוד של ילדים בני שלוש, כן?), הייתי נעלבת ובוכה מתחת לשולחן. הזכרונות השמחים נשארו בתמונות במחשב..
לא. אני לא כועסת על ההורים שלי, הם באמת השתדלו לעשות הכי טוב שאפשר, אני יודעת. הם אנשים רגישים ומתחשבים מאוד. אני לא כועסת על אחיות שלי הגדולות, סה"כ הן היו ילדות שהבית שלהן התפרק והבית החדש שנבנה היה שונה מאוד מהבית הקודם עם אבא שלהן. גם על ה' אני לא כועסת, אני אוהבת את המשפחה שלי כמו שהיא, היא המתנה הכי טובה שיכלתי לקבל.
זה לא סותר את זה שהכאב והבדידות שלי נמצאים איתי מאז שאני זוכרת את עצמי. אבל בסופו של דבר, זה פיתח בי רגישות (שלא עושה לי את החיים יותר קלים, כן?) והגעתי למסקנה ש-אני סובלת מספיק בשביל כולם, לא צריך שגם אחרים יסבלו. בשלב מסויים החלטתי שבעז"ה אני לא אתן למישהו להרגיש לבד כמו שאני הרגשתי. שכשאפגוש אדם שכואב לו, אשתדל לתת לו מה שהוא צריך בשביל שהכאב יתרפא, בין עם זה שקט, בין עם זה חיבוק או חיזוק, בין אם זה סתם לשבת איתו בשקט, בין עם זה תפילות.. והמון המון אהבה. אני לא יודעת אם אני מצליחה, אבל זאת השאיפה..
אז כמה דברים שלמדתי בחיים האלה שעברתי.. :
*דווקא בהסתרה שבתוך ההסתרה נמצא ה' יתברך (מי שרוצה הסבר, שתבקש, אוכל לפרט בתגובות)
*הדין הוא עומק הרחמים (מי שרוצה הסבר, שתבקש, אוכל לפרט בתגובות)
*אם כואב לנו וקשה, חבל שנסבול סתם.. בואו לפחות נגדל מזה, שבטוח יצא מזה משהו טוב
אשמח לתגובות!! שיהיה לכן יום מקסים:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
וואי את גדולה מהחיים
כתבת ממש יפה! ממש מעריכה אותך!
אשמח לפירוט והסבר של המסקנות, מה שכתבת שם בסוף…
וואו!!!
אני עם דמעות פה
איזה גיבורה את!
איך צמחת מתוך המקום הזה ולא נבלת!
זה מדהים! מעריכה אותך מאד!! זה לא מובן מאיליו.
אשמח מאד אם תוכלי להעלות פוסט מסודר ותפרטי על כל הדברים שלמדת.
תודה נשמה את מתוקה ברמות ❤️❤️❤️❤️
אמא איזה ענקית את.
מה אומרת לי ילדות?
ילדות מזכירה לי שפעם לפני שהתבגרתי הייתי חמודה בת ארבע
לפני שהשתניתי לפני שנהייתי מישהי זרה
פעם הייתי חמודה
עכשיו אני כבר גדולה
וגם לפני שנה ולפני שנתיים
וגם לפני עשר שנים כבר הייתי גדולה
למה?
כי בגיל חמש בגרתי
מתוך מציאות רעה
של סביבה קשה.
הלוואי והיית נשארת פה יותר – ילדות
ואוו את פשוט ואוו!