אני מתעוררת לקול טרטור צורמני.
אוווווף! שוב הוא, השעון המעצבן הזה.
אני טופחת עליו בכוח, דוחקת אותו לצד. הוא נופל, לא נורא.
רגעעע! אמא יצאה מוקדם היום. אני אמורה להעיר את כל הפיצקעלאך!
מעיפה את השמיכה, כמעט קופצת. זורקת עלי חולצה וחצאית, מעיפה מבט למראה.
אופס! כנראה העיניים שלי היו מטושטשות מדי מהשינה כשבחרתי בגדים.
גרביים אפורות. כל אחת בגוון אחר.
חצאית ש…אהמ אהמ, בואו נאמר יפה- ראתה ימים טובים יותר. מה היא עושה אצלי בארון?!
חולצת תלבושת. מי גיהץ לי אותה שהיא ככה מקומטת?! טוב, זו אני. ולא גיהצתי אותה בכלל.
אני רצה להחליף חצאית, מוצאת זוג גרביים בצבע תואם. מעבירה סירוק זריז על השיער. אוספת את התלתלים לקוקו קצת פרוע. אוף, איזה שיער מרדן!
אני נזכרת שאני אמורה להעיר את כולם, לארגן ולשלוח אותם להסעה. מציצה על השעון.
כבר רבע לשמונה! ה' ישמור אותי, ילדה רחפנית שכמוני.
רצה לחדר הילדים. מעיפה לכולם את השמיכות. "ילדים, לקום עכשיו!", אני נוטלת להם ידיים בזריזות.
"שימי, מה אתה חולם? לך להתארגן!", אני נוזפת בו. "מלי, תלבישי את עצמך ואת מירי. אבל מהר!".
אני מתרוצצת בין המטבח והסנדוויצ'ים לילדים שבקושי מזיזים את עצמם.
"יאלה, נו! זריז! אבריימי, מה אתה אוהב בלחם?", אני שואלת בקוצר רוח.
"אני בכלל אוצה פיתה עם שוקולד", הוא מתלונן.
"טוב. מירוש, מה את רוצה?", אני מסתובבת אליה.
"אבוקטו ופיתה ושוקויידים וגם קטשופ עם מייפפון", היא מבקשת בקול צייצני.
"מה?". זה מה שהיא אוכלת בלחם, הקטנטונת הזו?!
טוב, אין לי טיפת זמן לכל השטויות שלהם עכשיו. אני נכנסת למטבח, מצייתת במדויק לכל ההוראות שלהם.
הסנדוויץ' של מירי מריח מוזר. לא נורא.
"שימי ומלי, מה איתכם?! ההסעה בורחת!". אמאלה! ההסעה באמת עוד רגע תברח. אלוקים, מה אני עושה איתם?
מלבישה לאבריימי את התיק על הגב. עוד מעט אבא יבוא לקחת אותו לגן.
שימי נוסע בהסעה, וגם למלי יש הסעה אחרת.
הם כבר מוכנים, סוף סוף. עוד רגע וההסעה פה.
הכל טוב ויפ… רגע! מי ייקח את מירי למעון?!
אני מציצה עליה לרגע. הפנים שלה מרוחות בשוקולד, והנה הנה, עוד רגע גם החולצה— "מירי!! מה את עושה, תסבירי לי!!!". אני מזנקת אליה. איך היא הספיקה, למען השם?!
אבא מגיע. לוקח גם את מירי.
שימי ומלי ממהרים להסעות.
ורק אני נשארת, מגניבה כמה חטיפים לתיק, ורצה.
ואם כבר חשבתם שהכל בא על מקומו בשלום – טעיתם, ובגדול.
בדרך לתיכון אני מגלה להפתעתי שהחצאית שלי נוטפת ממרח שוקולד מריר.
מירייייי!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
איזה חמוד כתבתתתתת
תודה לך😃
וואיי העלת לי עכשיו חיוךך😂
"אופס! כנראה העיניים שלי היו מטושטשות מדי מהשינה כשבחרתי בגדים.
גרביים אפורות. כל אחת בגוון אחר."
והנס שלך הוא שגילית את זה בבית…
לי יש סיפורי גרביים בשפע
אולי אני יכתוב על זה פוסט באמת😂
איזה כיף ששימחתי אותךך
והאמת שהקטע הזה ספציפית לא אמיתי, אבל כן, קרה לי המון ששמתי גרביים בגוונים שונים…
אסון טבע מהלךך🤣🤦♀️
יאוו כתבת מהממםםם
תודה, אחת😍
חחחחחחחחח
הגרביים
אני מיואשת כבר מלמצוא זוגות אז תמיד אני לובשת בלי קשר
רק בבית או עם מגפיים לא לחלום על לזהות אותי ברחוב!
ויום אחד אמשלי הלבישה את אחשלי התינוק והוא צרח שהוא רוצה רק גרביים בלי קשר
חחחחחח כמו איקסה.
כל הכבוד לך שאת ככה עוזרת לאמא שלך
היא זכתה בך לגמרי
ואת כותבת דבש
יפה איקסה, איזו דוגמא חיה לאחיך😂
ותודה, ממש הוחמאתי.
🤣
תודה, ממש הוחמאתי
חחחחח את חמודה נוראאא
חחח זה טובב
תעלי עוד כאלהה
את כותבת מהמםםםם
תודה, נקודה😇