בלי לראות

כולם שואלים, איך את מבינה מושגים של מבוגרים?
יש לך לב, ככה אומרים, של אנשים יותר בוגרים.
אני יודעת לבכות.
כן, גם לי יש אהבות.
אני מתוסבכת ברמות קשות על כמה חברות.
והן לא מבינות מה אני רוצה.
געגוע זה מושג קשה, ההפך מנוצה.
אני שרוטה.
אז קמתי בלי לשאול פה שאלות.
בדרכי זלגו להן יותר מדי דמעות.
הן בכו על קשר שטמון במגירה.
התנחמתי כשלמדתי את עומק התורה.
אבל נותרתי תלויה,
בין חלום למציאות.
אבל נותרתי מבולבלת,
מה עושים בלי משמעות?
לקום בבוקר עצובים,
אבד חיוך מהפנים.
מנסה את הכיתה שלי,
הן לא קוראות פרצופים של אנשים.
ורק בכיתי עוד יותר,
ורק נהיה לי מר יותר.
ורק המשכתי לחייך,
זייפתי משהו בשבילך.
כשלי כבר לא נשאר עוד לעצמי…
אז קמתי,
התקדמתי רחוק.
ושוב בכיתי,
מעצבות פרץ הצחוק.
ושוב ביקשת,
ספרי לי מה קרה?
את היחידה שבלי לראות את כבר רואה.
מדמעות נחנקתי,
את לא עיכלת.
תראי, התגעגעתי.
על עצמך את לא חשבת,
שאת גרמת לי לדמעות.
לא העלית על דעתך שאת שרפת לי ת'לילות
על מחשבות,
געגועים.
לא ידעת, אהבתך פשוט הרסה לי ת'חיים.
קשר חולה איך מבריאים?
כל התרופות שרק לקחתי… רק החמירו כאבים.