אם היה.

.
סתיו דופק בי עלה יבש. אוספת אותו. זורקת חזרה לשביל מלוכלך.
לא נהייה לבד. ביחד. ככה לא.
גמרתי להרגיש. זה בדיוק מה שרציתי. אין לי תלונות. אבל עלים
נושרים ביחד. אנשים נושרים לבד.

ואם היה לי מחק. בטוח הייתי משפשפת עלי. קונטרול זד למילים
שהקלדתי בשפתיים עצובות.

ואם היה לי אומץ. הייתי רצה שם, לא רק הולכת. לא בוכה חיים
לידיים מחבקות.

ואם היה לי אותי. הייתי אוהבת. מתגברת על לבד. נאבקת בעצמי
בכפור. מפסיקה לחפש מעיל בארון ריק.

זה פשוט להחליק על כאב אם רוצים. לקשקש בשחור על אמת לשפוך
שלג קפוא על פרח נבול.

וקל לי לחייך למי שהדמיע אותי בלילות שלא נגמרו. זאת לא חכמה.
אני לא רגישה כל כך.
שנאה לא נדבקת לי לריאות. אולי כן. לדקה. מתאדה לעשן בשבריר
רגע.

חבל שלא נתתי לסבון לחטא לי כוויה. עכשיו היא צורחת יותר. אדומה
יותר.
אשמתי.
באתי לגרד ממני ענן. קילפתי שמים שלמים. טעות שלי. לא אני
שילמתי עליה.
לא כואב לי כבר.
זה כואב.
.