תפריט
פרק ז':
הקנבס שעל כן הציור בחדר מתמלא בצבעים.
רק בצבעים.
לא בתווים. לא במנגינות. לא בלחנים.
אף צליל הוא לא מפיק.
אם התמונה שהיא מנסה להפיח בה חיים הייתה יוצאת כמו בדמיונה, אזי דמעת קרב הייתה זולגת מעיניו של האיש המבוגר שלובש מדי חייל ירוקים, האדמה הייתה חרוכה מעשן ההפגזות, וחומת הנצח הכבדה שמאפילה על התקווה הצומחת הייתה נשברת לאור כוכב לילה קטן.
אבל כל היופי הזה לא מצליח לרדת לנייר. הוא נשאר במוחה, מנגן שם בתווים נסתרים.
אמא מאושרת, למרות שציוריה כל כך עלובים. אבא גאה בה, על אף שהיא מתאמצת לשוות לתמונות מנגינות צלולות.
אבל זה לא מנחם אותה.
כי היא עדיין לא הבינה למה. למה הם עדיין שמחים בה??!!
"את ילדה מדהימה!" אומרת לה אמא בעיניים קורנות כשאופיר מראה לה את הציור של החייל. "את מציירת מושלם". אבל כן, דמעות חונקות את גרונה. ואופיר שואלת. כי היא רוצה תשובה.
"אופיר לא ילדה מדהימה, והציור לא מושלם. למה את שמחה?"
אמא מחבקת את אופיר. אמא אוהבת את אופיר. כן, אמא אוהבת.
"כי את מדברת! את מדברת, אופיר. ואני כל הזמן חיכיתי שתדברי. חיכיתי לראות אותך פורחת", אמא מביטה לה בעיניים העצובות. "ואם ידעת לצייר פעם, היום את יודעת לדבר. זה אחד כנגד השני. זה או זה, או זה".
פניה של אופיר מתכרכמות.
"מה את מעדיפה?"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
חשוב לי להבהיר: כל פרק הוא לאחר כמה חודשים פחות או יותר מהפרק הקודם.
התפתחות של ילד מיוחד לא קורת ביום אחד וגם לא בחודש!
כדי שאופיר תוכל לדבר כמעט חופשי עם אמא שלה ועם עדנה – עוברת תקופה של כמעט שנה. אם היה נדמה שרצף הפרקים הוא בתקופת זמן מהירה – אתכם הסליחה, הייתי צריכה להבהיר זאת מראש ולא להיזכר רק כעת…
ותודה רבה לכל המגיבות בכל הפרקים, זה נותן המון כוח!
עצוב לי עליההה😧😚
והסיפור מטריףף
איייי
אני מרחמת על אופיר:(
וואי זה עצובב ויפהה!!
כי היא אוהבת את הציור והיא צריכה קצת לוותר עליו לטובת משהו אחר..🥺
זה פשוט יפיפה