תווי מכחול /2

פרק ב':

פה פעור. עולם שלם של צבעים וצללים רוקד מול עיניה של אופיר. גלים סוערים, קצביים. שקיעה סגולה, רגועה. מצוק מאיים, רוטט.

כל אחת מן התמונות בחדר של עדנה משמיעה מנגינה אחרת, יחודית. היקום הקסום הזה שואב את אופיר אליו, מניע בליבה את המיתרים הדרושים.

עדנה עומדת בצד, מביטה על הילדה בת השש. היא שותקת במשך דקות ארוכות, מאפשרת לאופיר ללטף את הצבעים, למשש בעיניים קרועות את התמונות הנעות מולה.

"אופיר?" יד רכה נוגעת בכתפה. אופיר מתעלמת, רוצה לבחון את כל התווים הפזורים בחדר. "אופיר?" פרצוף נכנס לשדה הראיה שלה, מפריע. אופיר פוסעת אחורנית, ממשיכה להזין את ליבה בסימפוניה המהפנטת.

אחרי מאמצים רבים מצליחה עדנה לרכז את מבטה של אופיר בה. היא מגישה לה כן ציור לצד מכחולים וצבעי שמן, ומבקשת ממנה במילים חמות ופשוטות שתצייר.

אופיר לא מהססת, ועל אף שהיא לא הבינה את בקשתה של עדנה, היא יודעת בדיוק מה עושים עם מכחול וצבעים.

ושוב. מריחות עדינות של ירוק, נטיפים של אדום. עולל קטן מתרוצץ בין שדה ורדים קוצניים. טוהר מרפרף על פניו לצד אושר בצידי עיניו. פציעות ניצן קטנות, מלוות בניחוח צמיחה, ממעל משייטים ענני נוצה. ושוב. מנגינה, תווים, צלילים. החושים מתערבלים.

במפגש הבא אופיר כבר רוצה לבוא לעדנה. עדנה טובה. עדנה ציור. עדנה צבעים. עדנה מכחול. עדנה מנגינות. עדנה – – – –

מפגש רודף מפגש, ציור רודף ציור. תקשורת דקה, עדינה ביותר, נרקמת בין אופיר לטרפיסטית. עדנה מבקשת מאופיר לצייר שקיעה, אופיר מציירת. עדנה מבקשת מאופיר לצייר ים, אופיר מציירת. עדנה מבקשת מאופיר לצייר יער, אופיר מציירת.

הכל היא מציירת. ולא לבד. אופיר ועדנה מציירות יחד, אחת לצד השניה. מחייכות, מראות, מחמיאות.

עדנה אוהבת את אופיר. אופיר אוהבת את עדנה.