תווי מכחול /1

פרק א':

מריחות עדינות של צבע כחול, נטיפים של לבן. התמונה משמיעה צלילים דקים באוזני רוחה של אופיר. תווי מכחולה ממשיכים לנגן את הסימפוניה שמכילה זהרורי אור, שקיעת פסטל חלומית לצד בגד רך של תינוק פצפון המוחזק בין ידיה החמימות של אימו. ריח קסום מתלווה לנגינה, ציוץ רועד נותן גוון קל, שינוי.

כן הציור הגדול של אופיר מוצב באמצעו של חדרה, בין הקירות המלאים בתווים נוספים. כל החדר משמיע יקום קסום של צלילים. תמונה צבועה כתמי אדום מקפצת לקולות קצביים. תמונת ילדה בין פרחים לשמים תכולים שולחת גלים שקטים. והתמונה למולה, רגש קל מניע מיתר בלב, תינוק עטוף ברקע שקיעה רגועה.

"מה אופיר מרגישה כשאמא כועסת?" יד רכה מונחת מולה, מצביעה על איור חסר פרופורציה.

אמא. כועסת. זעם לצד בושה מציפים את אופיר. היא עשתה רע! בגללה אמא כועסת. אמא לא אהבה את התינוק! הוא הזכיר לה את אופיר. כישלון.

בכי בלתי נשלט מתפרץ ממנה, ידיים מתנופפות, רגליים בועטות. אמא כועסת! על אופיר!

"אופיר תרגעי! תרגעי מותק!!" אמא מצד החדר צועקת לה, מתגברת על קולות האנדרלמוסיה.

מותק?! אז אמא לא כועסת על אופיר?

למה מבלבלים את אופיר?

עכשיו אופיר כועסת!!

הילדה ממשיכה לבכות, לא מוכנה להירגע.

מטפלת התנהגות מותשת מול הורים מודאגים.

"אני חושבת שכדאי לנסות שיטה אחרת. אופיר לא אוהבת ולא מסתדרת עם המפגשים הדו שבועיים שלי איתה". ההורים מחליפים מבטים, גבות נפולות.

"אופיר אוהבת לצייר, היא מוכשרת. יש לה חברה שהיא טרפיסטית באומנות. כבר שלוש שנים היא מקבלת אצלה בקליניקה פרטית, ויוצא לה לטפל במגוון ילדים מיוחדים. המקום של אופיר, בכל אופן, לא אצלי". חיוך מתנצל.

"אופיר תלך לעדנה? אופיר רוצה ללכת לחברה של רעות?" קול מתקתק, כאילו שאופיר ילדה.

חברה של רעות? עדנה כמו רעות? אופיר לא רוצה ללכת לעדנה! אופיר רוצה לצייר!!