שיתוף סופר אישי, כנסי 💕

עברתי תקופה לא פשוטה.
תקופה נפשית לא קלה.
היה בתוכי בור שחור ומסכן.
וכיף בלהתמסכן.

תקופה של התמכרות לכאב.
שלפעמים הצלחתי להרגיש את הלב.
תקופה שלא רציתי לצאת מהדיכאון.
היה לי כיף להשתכשך בסירחון.

אבל כנראה שמשהו השתנה בי.
ואולי מישהו דיבר איתי.
ופתאום הרגשתי שזה לא מתאים לי.
ואני רוצה טוב אמיתי לעצמי.

בלילה אחד של בכי ומחשבה.
החלטתי לנסות ולהציב מטרה.
המטרה הייתה:
לקום מוקדם, ו…
להיות שמחה.

נשמע פשוט אהה?

אז כן, הצלחתי.
אבל כמו שחזיתי.
היצר בא להפיל אותי.
אבל בגלל שהכנתי את עצמי.
רק נפלתי.
ומיד קמתי.

היו רגעים שהרגיש לי מוזר.
כי הרגש הכללי היה זר.
הרגשתי מנוכר.
מעצמי.
בקיצור, לא מוסבר.

והיו רגעים פשוטים ורגועים.
והם החזירו אותי לימים הישנים.
השמחים והצוחקים.
שהתחלפו בחטף על ידי ימים טרופים.

ההחלטה התקבלה.
רשמית וברורה.
שפן ניסיונות רוצה להתקדם בחיים.
היא רוצה שמחת נעורים.

וכאן אני רוצה.
להסביר את התופעה.
שאולי לפעמים גרמה לי לקצת בושה.
אבל בהחלט הייתה חלק מהתקופה.

לפעמים העלתי לכאן קצרצרים בלי קשר.
כואבים ומוזרים בלי פשר.
אבל אני מבינה.
שהייתי צריכה המון הכלה.

היו לי הרבה יציאות.
בלי כניסות.
אבל הן היו חייבות תגובות.

וכאן באותה נשימה.
אני רוצה להודות לכל שותפה ושותפה.
את מדהימה!
ותודה!
את היית חלק בלתי נפרד מהתקופה.

תודה על תגובה.
על מילה טובה.
על אופטימיות שזורה.
על הבנה.
על הכלה.
תודה!
אני מעריכה.

ושיהיה בהצלחה.
בכל מה שאת עוברת.
ואפילו אם זאת תקופה ארוכה.
תדעי שהיא תמיד נגמרת.

אני רוצה לעודד.
וגם לחדד.
שבסוף זה נגמר.
עם טעם טוב שנשאר.

כי יש משהו שגדל מהקשיים, וזה את !!

אוהבת, שפן 🐇