רכבת של נמאס לי

זה ארוך. מזהירה!

מאס לי
שמתנהגים אלי כאל ילדה קטנה
כאילו הייתי תינוקת.
שאני אולי ניראת להם קלת דעת.
או לא מותאמת

נמאס לי.
שלא מתחשבים בי
בדעות שלי
ביכולות שלי.
אולי חושבים שאין לי?!

נמאס לי.
שלא אוהבים אותי
שאני לא רצויה
שאני לא מעודפת
ולא חשובה.

נמאס לי.
שבקלות מוותרים עלי.
בקלות מוותרים לי.
בקלות מציקים לי
בקלות מפריעים לי.

נמאס לי
שדורכים עלי
שדוחים מעלי
שדוחים אותי
ומדיחים אותי.

נמאס לי
שאני מחוץ לעיניינים
נחשבת "בעננים"
שאני ניראת מרחפת
או קצת מדומינת.

נמאס לי.
מהסטיגמות.
מההדחות
מההצקות
מהדריכות
ומההפרעות.

נמאס לי.
שנהייתי לבדיחה
וגם להצגה.
שנהייתי תאתרון
אולי קצת מוזאון.

נימאס לי.
שלא רואים את הרגש.
ולא רואים את הבפנים
שמסתכלים על חיצוניות.
ואת הפנימיות משליכים.

נמאס לי
שהטובים הם מיעוט
והרע הוא הכמות.
שאין פה איכות.
ושלא רואים פנימיות.

נאמס לי.
שאין שיוויון.
ואין צדק
אין אמת
והכל זה שקר

שאנשים הם רעים.
לא מתחשבים.
רואים מבחוץ.
ולא רואים ת'בפנים.

וכן.
נאמס לי שלא רואים ולשלא מסתכלים. ואפילו לא מנסים!
להתבונן! לחשוב!
מאחורי עצמות. כלי דם ועור.
מסתתרת נשמה שזקוקה לאור.
שיש שם בנאדם. שצמא לייחס. אהבה.
שיראו אותו. ושקולו ישמע.

אנשים. שימו לב. מאחורי גוף.
היפה. והמרשים.
יש גם בנאדם.
ואותו, לא מרגישים!

בגלל התאוות. הרצונות והשקרים
כבר אנשים לא זוכרים
שיש אלוקים!

וחוץ מזה. שאנשים כבר יבדילו.
יסתכלו ויראו. למען יוודעו.
שיופי. חוכמה. זה דברי אבל. שקר חיצוני.
אבל המידות. ההתנהגות. זה האמיתי.

די לשטויות.
של לילמוד כל הלילה.
ולהזניח את המידות
ואת האמת שחיה.

כי מה זה שווה.
אחד ו2 אפסים
לעומת חיים שלמים
של מידות טובות? ואנשים טובים.

אולי קצת איבדנו כיוון?
ואנחנו משקיעים במקום הלא נכון?!
והלימודים ממלאים,,
ומזניחים את החשובים!

הרי תורה ומצוות הם ראישונים ברשימה!
אחכ המידות
ואחכ המשפחה!
ובסוף בסוף. הכי למטה ברשימה.
הילימודים הם שנמאצים.
והמאה. במבחנים.

אבל אנחנו?
אם כל התחרותיות הזאת?
איבדנו כיוון!

דרכנו על האנשים עם נפש גבוהה

עם המידות הטובות
והאצילות. והיהדות.

והרמנו את היפים.
החכמים והמוכשרים
את אלה שמשקיעים.
בדברים הלא חשובים!

אז תיקחו את זה ללב.
וראו מה נכון.
כי לימודים זה בכלל.
לא חשוב ולא טוב.
כי אם זה גורם.
לרדת על אנשים טובים.
כנראה אנחנו. יצאנו מהפסים.