"טוב, אז זהו בעצם" אני יוצאת מהחדר, שאף פעם לא הבנתי למה בדיוק הוא נועד.
"אאמ… רגע, כנסי, רציתי לשאול אותך משהו" המורה מחייכת אליי.
אני מתיישבת על הכיסא בחזרה. שיעור אנגלית, לא מזיז לי לפספס עוד כמה דקות.
"רציתי לשאול אותך, איך את מרגישה בכיתה?" היא מישירה אליי מבט, מעט מובכת. "מה את חושבת על המצב החברתי שלך? את אוהבת את המקום שבו את נמצאת? …"
שמעתי נכון?
המורה? מדברת? איתי?
"ב..בסדר" אני מגמגמת, המומה עדיין.
המורה שואלת, אני עונה.
משתפת, פורקת- פעם ראשונה.
ואבנים יורדות מהלב, הקלה אחת גדולה.
הקלה כזו, שאף פעם לא הרגשתי.
שאף פעם לא נתנו לי להרגיש.
מעולם לא שוחחתי עם מורה שיחה של יותר מחמש דקות.
ולמה בעצם?
אני תלמידה מעולה.
שליחה, חסידית.
ממוצעת, רגילה.
ככה חשבתי עד עכשיו, ככה חושבים כולם.
ששיחות נועדו רק בשביל המתקשות, המופרעות.
אלה שתמיד עושות ת'בעיות
אלה שמחביאות ת'סמרטפון בתיק,
אלה שמוציאות אותו בהפסקה.
אלה שצניעות אצלן היא לא איאיאייי
אלה שצניעות בכלל לא מדברת אליהם.
אלה שקבוע יהיה להם מה לומר,
אלה שכבר עברו לקטע של הצרחות.
אלה שצורחות שירים,
אלה שרוקדות אותם.
אלה שיוצאות כל שני שיעורים,
אלה שנותנים להם לצאת,
כי הם במיילא אלה.
ומה עם אלה שלא עושות כלום?
אלה שכל תפילה שלהן היא מלחמה פנימית.
אלה שצניעות היא פיתוי, אבל הם מתגברות.
אלה שנושכות ת'שפתיים, מתות לפתוח את הסרטון.
אלה ששומרות על העיניים, שכבר מלאות בדמעות.
אלה שנשארות, למרות שלא קל.
אלה שבוחרות להישאר.
אלה שבוחרות להיות כאלה.
ואולי, חשבתם פעם
שטיפת תשומת לב, יחס. זה כל מה שהם צריכות?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
לגמרי.
חושבת שצריך לפתוח שותפות לדרך למורות:)
אני כבר מכיתה א' מתנהגת לא יפה כדי שיתייחסו אלי.
אני מודעת לזה, ומודה על זה.
כי אני אוהבת שיחות עם מורות.
אני אוהבת שמתייחסים אלי.
אני אוהבת שמדברים איתי.
ולא רק שיחת חינוך.
אבל מה אני יעשה שזה מגיע רק אם אני מתנהגת לא יפה?
לא נעים לי לומר את מה שאני אומרת עכשיו, בכלל לא!
אבל מורות תבינו! יחס חוסך המון בעיות.
טוב, סתם פרקתי כאן.
אהבתי את מה שכתבת ממש!
שמחה שהמורה שמה לב אליך ❣️
בהצלחה : )
לא אוהבת שמורה יוצרת איתי שיחה מרגישה שחודרים לי לפרטיות…
דמעות.
מתוקה שאת. מגיעה לך הכי טוב שבעולם.
אני כאן מהמקום הכי מזדהה שיש.
הצפת בי.
תודה על הפוסט.
שאפו על האומץ ועל הכנות..
זה כ"כ נכון ומדויק.
אני מנסה ללמוד את זה, קצת מצליחה, כי כל פעם מחדש זה קצת מביך..
לדוגמא לגשת לחניכה שלי, ילדה רגילה ורגועה ולשאול אותה הכי ישיר שיש "מה שלומך, א.. מתוקה, אני מחכה לתשובה מפורטת, איך את? אוהבת את הכיתה?" זה בהתחלה מפתיע ומוזר, אח"כ כיף..
תודה על הפוסט הזה, חידדת לי את העניין וחפת להמשיך לעשות את זה.
מסכימה איתך שמילה אחת של התענינות, מחמאה-
יכולה להפוך עולמות ולשנות הרגשה של בן אדם.
אני אישית ממש לא רוצה לדבר עם מורות.
לצערי הן קוראות לי יותר מידי.
"למה את נראית עצובה? למה את כ"כ עייפה? כולם בריאים?
מה הולך בבית? את בסדר? את רוצה לספר?"
לא, אני לא בסדר. תודה. אבל תעזבו אותי בשקט. אתן רואות שאני לא בקטע לשתף.
לא מסוגלת שאנשים נכנסים יותר מידי לחיים הפרטיים שלי.
נכון..
אולי גם לי יש רגשות?
ואני פשוט לא מחצינה אותן אלא שומרת אותם לעצמי?
וכן. הייתי שמחה לקצת יחס מכבד ומחמם כי באמת שאני ממש משתדלת אליכן, וקצת כואב הלב שלאף אחד לא אכפת
כ"כ נכון!!!!!!
מהממת אחת!
בזכותך אני הולכת בלי נדר להוציא תלמידה "מושלמת" לשיחה.
כלכך חשוב. והעומס של החיים מדחיק את זה לפינה.
תודה על התזכורת!