ציפורית-2-🐦

ציפורית הלכה ברחוב.
פתאום קבוצה גדולה, פמליה מכובדת, יצאה מאחת הסימטאות.
מלך בראשה, שרים ויועצים סביבו.
כל האזרחים נעצרו, קדו, נישקו קצוות של גלימה.
מאחוריה שמעה אנשים רוחשים: "אתם רואים את השר הזה? זה שר האוצר, נו, הקמצן."
"-וזה, זה היועץ הכי קרוב של המלך! אומרים שהוא בן אדם טוב."
"עם מי כדאי לקשור קשרים?"
"עם היועץ, ברור."
"עדיף לך עם שר החוץ. אומרים ש.."
"אני רוצה לפנות לשר החינוך, הוא גיס של המלך, אתם לא יודעים?"
"טיפשים," צעק זקן אחד. נופף במקל. "חבורת חמורים! למה אתם בוחרים בקיצורי דרך, בדרכים מייסרות ומכאיבות?"
"מה?" תהו כולם, לחשו: "על מה הוא מדבר?"
"אתם רואים כל כך הרבה כבוד ויוקרה סביב המלך," המשיך הזקן לצעוק, "ושוכחים את המלך בעצמו! גשו אל המלך!! למה אתם מנסים ללכת אל השרים? לכו אל המלך בעצמו, המלך!! איך העזתם להחליף את האמת, את ההוד וההדר הנצחיים, בקשרים ותככים ודברים ארעיים שאין להם אחיזה נצחית במציאות?!"
ציפורית דממה, המומה.
הפמליה כבר הלכה משם, נעלמה באופק.
אבל היא יודעת, שאם הפמליה תעבור בעיר אי פעם שוב, היא כבר יודעת במי היא תבחר.
במלך האחד, היחיד.
ואף אחד, שום שקר ושום קשר, לא יבלבלו אותה.