עושה תשובה ומקפיצה לי את החיים

פורסם לראשונה: כ״א בכסלו תשע״ט

כשהייתי קטנה הייתי מכורה לבזוקות (מסטיק). הן היו צבעוניות וקופצניות והייתי מקבלת מאבא שלי חבילות שלימות, יושבת ופותחת אחת אחת, ועד שלא ממצה מכל אחת את כל ההנאה והמתיקות שלה, לא עוברת לבזוקה הבאה.
השיא היה העתידות שהיו כתובות על הנייר של הבזוקה. כל מיני משפטים של מה הולך להיות בחיי.

כמה מילים עלי
שלום. קוראים לי גיתית ואני עושה תשובה בשנים האחרונות.
הייתי מנהלת מערך יחסי ציבור של הוצאת מעריב עד שהצטרפתי לשורות המהפיכה.
היום אני מאבחנת ומטפלת רגשית ועכשיו מסיימת פרוייקט של הוצאת קלפים טיפוליים על פי תורת החסידות.
בעלי עודד, טייס קרבי, היום טייס ב'אל-על'.
אני מנהלת בית מאתגר, ולמרות שאני טוענת שגם בעלי עושה תשובה בקצב ובדרך שלו, הוא לא מוכן לקבל את ההגדרה הזאת.
לא משנה ההגדרות, מה שברור הוא שהוא ואני שליחים של הרבי.
שגרירים הכי טובים.
כשהוא מתרומם במטוס להביא כל מיני עניינים לבית חב"ד, כשאני מארחת כל שבוע בבית שלי שיעור תניא שמביא אליו נשים מכל הארץ ומכל קצוות הקשת,
אז זה לגמרי חיילת של הרבי ששואלת את עצמה בכל יום מחדש מה הוא מצפה ממני היום. באיזה אופן אוכל להפיץ מעיינות.

החשיפה לעולם החסידות
החשיפה שלי לעולם החסידות הייתה אותה חוויה כמו ה'בזוקה'. מתוקה וצבעונית וקופצנית.
מה שהחליף את העתידות זה המושג השגחה פרטית.
השגחה פרטית זה מושג שהוא נשמע נורא בנאלי.
כלומר אני יודעת תמיד אומרים "הכל בהשגחה פרטית" ו"הכל מושגח" ובעצם אנחנו עוברות ליד המושג ולא ממש מבינות מה זה אומר. ודווקא המושג הזה הוא שתפס אותי כל כך הרבה בשבועות המהפיכה.
אפרופו מהפיכה, זה הענין,
לא מסכימה שהמהפיכה תהיה מחוץ אלי. או שאני אהיה מחוץ למהפכה.
והחסידות תפסה אותי "לא מוכנה".
תמיד הייתי מן ילדת 'בילבי' כזאת (דמות מרדנית מקלאסיקה לא דתית); מחפשת עניינים אחרים ומהפכות ודווקא הפוך.
והדווקא הזה, הסביבה לא תמיד הבינה אותו.
ומה שקרה זה שהחסידות הבינה והרגיעה אותי.
לא הרגיעה את הדווקא שבי,
אלא הביאה אותי למקום הכי מדוייק.
לנשמה שלי.
לנשמה היהודית שלי שחיפשה כל הזמן לעשות את ההיפך.
את ההיפוך.
וההיפוך הזה של לעבוד את היום יום. את הקב"ה. להראות לו שאפשר.
זה הדבר שהכי משמח אותי.
קופצנות ועליצות כל בוקר מחדש.

השגחה פרטית זה פטנט מעולה
אז אם דיברנו על המושג השגחה פרטית,
אז אותי זה הכי הכי הקפיץ ומקפיץ.
כי מבחינתי הקדוש ברוך הוא אין סופי והוא בורא את כל העולמות כל רגע מחדש וזה מרגש אותי לחשוב על זה.
אז פתאום אותו הקב"ה, אותו הבורא שהוא גדול וכל יכול,
דווקא מתעסק עם ההכי קטנה שבקטנות
ואכפת לו ממש.
ממני.
ממה שאני עושה.
נגיד שאגיד ברכה בכוונה.
ולמה אכפת לו?- כי הוא לא צריך את זה.
הפוך על הפוך.
זה מרגש אותי כי זה סיטואציה של win win. זה לא ישנה אותו אבל זה ישנה אותי!
והוא כל כך אוהב אותי שהוא רוצה שאני אשתנה.
ואיך אני יכולה להשתנות? – אם אני בעצם אאמין מעל הכל; מעל השכל ואפילו מעל האמונה הפשוטה, שכל כך אכפת לו ממני.
כי זה מה שמניע את העולם. האמונה הזו מניעה אותי וזה מה שחטף אותי ממדרכה אחת למדרכה שניה ככה באמצע החיים.
אז ההשגחה הפרטית היא פטנט מעולה.
החוכמולוגים שמוציאים ממני את האתגר שבאמונה שואלים אותי:
אז אם את אומרת שהכל בהשגחה פרטית אז ממילא מה זה משנה מה את עושה? במילא הכל נתון והכל נכתב מראש ואת כמו רובוט!
אז עונה להם שזה לא נכון.
כי מה שהקב"ה יודע,
אני לא יודעת.
מה שהוא יודע עליי, על הבחירות שאעשה, את הכיוונים שאקח, זה לא ידוע אצלי.
הידיעה של הקב"ה אותי, לא מפריעה לי לבחור!

בוחרת כל בוקר מחדש
אז אני
כל בוקר מחדש
בוחרת להצטרף לשורות המהפיכה העולמית. המהפכה החברתית.
שזה בעצם השורה הראשונה של החברה העולמית, שזה בעצם חב"ד שהופכים את העולם.
והם הכי דומים לבורא עולם כי הם עושים את זה לא בשבילם, אלא בשביל אותה נשמה יהודית תועה או זאת שמחפשת את עצמה וחשוב להם כ"כ שגם אותה נשמה לא תישאר מחוץ.
אז ממשיכה לבחור לעשות את ההשגחה הפרטית,
ובאופן הכי לא קונבנציונלי כמו שאני בעצמי.
עד שנגיע לייעוד אותו אמר הבעש"ט: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"

בהצלחה בבחירה המתוקה