acf domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/shutafot/domains/shutafotbaderech.co.il/public_html/wp-includes/functions.php on line 6121likebtn-like-button domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/shutafot/domains/shutafotbaderech.co.il/public_html/wp-includes/functions.php on line 6121ap_sitelinks_search_box domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/shutafot/domains/shutafotbaderech.co.il/public_html/wp-includes/functions.php on line 6121
היי לכולן. אני מאד אוהבת לכתוב סיפורים, הבעיה שמידי הרבה פעמים אני נתקעת אחרי קטע אחד או שניים ואין לי שמץ של מושג איך לקדם את העלילה.
שולחת לכן קטע כזה שכתבתי ונתקעתי. אשמח שתגיבו עליו, מה אתן אומרות עליו ותציעו רעיונות להמשך.
תודה לכל מי שתזרום!!
\\
אף אחד לא ניסה להילחם בכנופיות הרחוב של שולי העיר פאתאן, איפה שגרים כל העניים, הפושעים ומוכי הגורל.
היו כאלו שטעו לחשוב שנערי הכנופיות חלשים וחסרי כוח אמיתי, אבל הם לא היו כאלה. אמנון מוכן היה להישבע שהם לא כאלו.
הם חזקים, הם גבוהים, הם חסונים. וגם אם יש ביניהם נמוכים, רזים או חיוורים, יש להם כוח רצון גדול מאוד. ושחצנות גדולה מאוד.
בלילות אמנון הקטן היה מבטיח לעצמו להילחם בכנופיות האלו, לנצח אותן. להפוך אותם לאפר. לעפר. שלא יהיו קיימים יותר.
הוא, אמנון, יהיה לגיבור האומה. האיש, הנער הצעיר, שהפך את פאתאן לעיר נעימה יותר. את שכונות העניים למקום מכובד יותר ונקי.
אבל הוא לא יעשה את זה בשביל הכבוד.
הוא יעשה את זה בשביל אמא שלו. בשביל ראני. בשביל יסכה ויוספה ונאיתר.
בשביל שהעולם הזה יהיה טוב יותר, מואר יותר. בשביל השלום, הצדק והאחדות, שיהיו בהירים ואפשריים. שהם יהיו מציאות, לא דימיון. לא רק חלום רחוק בהקיץ.
"חשב את עצמו לגיבור האומה, אה?" רום, גבוה ושחצן, מתנשא מעליו. "אה, עכבר קטן? מה חשבת לעצמך?" הוא תופס חזק את היד הבהירה, שאחזה לפני רגע לפיד בוער.
"לא חשבתי", הוא לוקח את כל האומץ שנמצא ולא נמצא בתוכו בשאיפת אוויר.
רום מזעיף את פניו. "אני שונא כאלו שלא חושבים". מכה מדויקת מפגישה בין הקרקע הבוצית לבין פניו של אמנון, שמספיק להתחרט על שניסה. למה הוא חשב את עצמו, למה? כן, הוא נחשב חזק וזריז. אבל מול החסונים האלו, הוא אפס. כלום. נערון דק ורזה.
"התכוונתי—" אמנון מגן על ראשו, מהדק את כיפת הבד הגדולה אל השערות המלוכלכות בבוץ. "רק התכוונתי לומר—"
"אין לי זמן בשבילך או כוח אליך". רום מניח את נעלו על ראשו של הנער, מוחץ אותו בעדינות אל האדמה, ואז משחרר. "זה היה רק כדי שתבין מה קורה למי שמתעסק איתנו".
"מה קורה לו?" מתעניין אמנון מעם הבוץ, בולע את האכזבה. גיבור גדול הוא כבר לא יהיה היום.
"הוא מריח את האדמה מקרוב".
יש אנשים עם צחוק רך, יש אנשים עם צחוק חזק. יש אנשים עם צחוק יפה, יש אנשים עם צחוק שמסתיר מאחוריו חוכמה או מילים חריפות. הצחוק של רום הוא צחוק אחר, שונה לגמרי. הוא צחוק גס, רע ומרתיע. "מהצד של השורשים. הבנת, עכבר טיפש? עכשיו קום". הוא מסתכל על אמנון שנע באיטיות. "קום ועזוב את פאתאן. לך ובנה לך עתיד במקום אחר".
"עתיד?" דמעות, דמעות חצופות, מציפות את עיניו של אמנון וחוצצות בינו לבין העולם, בו נמצאים הרוע, השלווה והמלחמות. בו נמצאים רום ושלושת חבריו שעומדים מאחוריו כמו מלאכי רוע, שותקים ודרוכים. "איזה עתיד, רום?" הוא שואל במר ליבו, "אתה מכיר מישהו שעזב את האזור שלנו, עבר למקום אחר, ובנה לעצמו עתיד טוב?! אתם", הוא פונה אל שלושת הצללים השריריים. "אתם מכירים מישהו כזה? שניסה לבנות חיים חדשים, והצליח?"
"למה אתה שואל?" מגחך אחד מהם, "אתה רוצה שנקבע לך איתו פגישה?"
"אתם הורסים את פאתאן". מטיח אמנון. "אתם הורסים את העיר היפה שלנו, הורסים את השכונות. אתם מקלקלים את הדורות הבאים. אתם מחללים את קדושת שם האלוקים, ומחבלים בכוונותיהם הטובות של האנשים הטובים יותר ממכם, שבאמת רוצים ל – "
"נאום הגבר!" רום שורק. "שתוק, ילד. שתוק ולך הביתה. אבא שלך לא אמר לך אף פעם שאש היא לא משחק לילדים קטנים?"
הלוואי ואבא שלי היה מספיק להזהיר אותי, אמנון מתרחק מהזירה, מבוזה ועייף. הלוואי שאבא שלי היה מספיק להזהיר אותי, ועל הדרך גם ללמוד איתי משניות, וגמרא. לדבר איתי, לטפח את המשפחה שלנו, ואולי, אולי אפילו, לחלץ אותנו מביצת העוני האכזרית הזו.
הוא מתקדם ברחובות החשוכים, המלוכלכים, הלא מטופחים, של רובע העניים בפאתאן. לא להאמין שזו עיר הבירה. לא להאמין שבמרחק חמש עשרה דקות דהירה מכאן, ישנם ארמונות פאר, אנשים שבעים ומהוגנים, אצילים ורמי דרג.
למה לו, בעצם, לחזור הביתה? מה מחכה לו שם?
אמא עייפה ואומללה, אחים קטנים ורעבים, אבא חורג ורע.
מה מחכה לו בבית הקטן? מי מחכה לו, עוד נער שצריך לטפח, עוד פה שצריך להאכיל, עוד בגדים שצריך לתפור ולכבס, עוד מיטה שתופסת מקום בחלל הקטן של הבית.
לא עדיף שיעזוב את העיר, כמו שהציע רום? לא עדיף שיעזוב את הבית, ימצא לעצמו עבודה ומקום בעולם הגדול, וישלח כל כמה זמן כסף לבני משפחתו?
ככה יועיל באמת למשפחתו, מאשר לנסות לתכנן מלחמות מטופשות וילדותיות בכנופיות הרחוב.
ילדותיות.
בדיוק ככה.
אמנון מתכווץ.
הוא לא רוצה לעזוב את הבית. לא רוצה לעזוב את אמא, שלמרות אומללותה וחולשתה, היא אמו, שכל כך רוצה לתת לו את כל הטוב שבעולם, ולא יכולה.
הוא לא רוצה להיפרד מראני, אחותו החכמה והבוגרת. לא רוצה להיפרד מיסכה, יוספה ונאיתר, האחים הקטנים שלו.
הוא רוצה להמשיך להיות כאן, בפאתאן, בין הבתים והרחובות בהם גדל. הוא רוצה להביא ישועה ומזור לכל התושבים כאן, לא סתם לעבוד ולשלוח כסף מהמרחק.
הוא רוצה לעשות משהו ענק.
האם הוא מגדיל לבקש?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
וואוו יש לך כתיבה מדהימה
רציני אני אומרת זה נראה ממש מקצועי
(זה בסדר להגיד שהשם אמנון קצת צרם לי..? אם לא אז תתעלמו מהשורה האחרונה..)
תודה, ברד,
מחממת את הלב 💗
חחח מה הכוונה צרם? סיקרנת…
אם יש לך הצעה לשם אחר זה יתקבל בשמחה מאוד! 😉
אוי זה פשוט יפיפהה
זה בעיה רצינית כי אני באמת חייבת שתמשיכי
תודה, מהממת ❣️
בעז"ה.. מחכה להשראה שתנחת עלי..
די די די די די את אלופהההה
איזה כתיבה מושלמתתתתתת
את סופרת לעתיד, אומרת לך רציני! לכי מהר ללמוד כתיבה מקצועית, מתאים לך בוללל
וסתם שאלה, יש מצב את אוהבת מיה קינן? כי יש לך כמה קווי דימיון דקים לכתיבה שלה. או סתם למושגים ומשפטים שהיא מעשירה בהם את הספרים שלה. (כגון: מהצד של השורשים. הבנת, עכבר טיפש?)
לגבי איך להמשיך. אז את יכולה לקחת את זה לכמה כיוונים:
1. הוא גדל ורק בגיל בוגר הוא עוזב את העיר, מתקבל נניח למשטרה או לכל עמותה אחרת שאחראית על הסביבה, וכך הוא מחזיר עטרה ליושנה והחיים בעיר עולים רמה.
2. אסון תוקף את המשפחה, נניח אמא שלו מתה/אחותו חולה וצריכה תרופה, ככה זה גורם לו לצאת מהעיר ולחפש מקור פרנסה. (זה יכול להתחבר עם הרעיון של 1) ובהמשך הוא באמת מתעשר ומצליח לבנות לעצמו עתיד טוב יותר, ואז הוא מקים ארגון שמסייע למשפחות במצוקה או עוזר להם בדרך אחרת.
3. הוא לא מתייאש והוא נלחם בסתר עם כנופיית הרחוב הזו. הוא מגייס עוד ילדים והם בונים חבורה (זאת כמובן אם את רוצה ללכת על קונספט של ספר הרפתקאות לילדים😅) הם מציקים בסתר לכנופייה עד שהם נאלצים להתפרק/לברוח/להסתתר מהמשטרה אולי?
אם את מסכימה הייתי רוצה להמשיך פרק אחד אחרייך, עשיתי את זה הרבה פעמים עם חברות.
(מישהי כותבת פרק א', עוד מישהי ממשיכה עד שגומרים סיפור ב4 פרקים. והיו יוצאים לנו סיפורים מאלפים! בהזדמנות אולי אעלה לאתר איזה סיפור או שניים מתוך העשרים שכתבנו ככה. )
הרבה הצלחות💖
תודה על התגובה, סימה!
איזה מחממת את הלב שאת!!! ❣️
באמת חלום שלי להיות סופרת בעתיד… תודה!
כן. אני מאוד אוהבת מיה קינן.
האמת שהקטע הזה באמת נכתב בהשראתה, אחרי שקראתי את ממלכה במבחן. (בפעם האלף, בערך..?)
חחח יש מצב!! מקווה שקווי הדמיון זה בקטע טוב ולא נראה ניסיון לחיקוי 😳 (כי אני לא ממש בעד חיקויים…)
תודה על הרעיונות!!!!
פתח לי את ההשראה…
בעז"ה אשלח לכן את הקטע הבא, אם וכאשר 😉
ו-לגבי השאלה שלך, בטח!! אני ממש אוהבת שממשיכים אותי, ולהמשיך סיפורים של אחרים
(עושה את זה הרבה לאחרונה על ספרים שקראתי ואהבתי. לוקחת דמויות שבאלי להמשיך אותן וכותבת עליהן סיפורים.. כיףףף!!)
ואל תשכחי לשלוח פליז את ההמשך לך 😉
נ.ב. חייבת לכן גילוי נאות –
זה ממש לא סגנון הכתיבה שלי ברגיל… 🙈
אני כותבת ממש ממש אחרת בד"כ.
נגיד עכשיו אני כותבת איזשהו סיפור, ואם תקראו, נראלי לא תזהו בכלל שאני אותה אחת שכתבה את זה 🙈
פשוט את הקטע הזה כתבתי אחרי שקראתי את ממלכה במבחן,
ולפעמים כשאני קוראת ספר ואח"כ ישר הולכת לכתוב, אוטומטית נהיה לי סגנון זהה לשל סגנון הכתיבה של הסופרת…
מילא, יעבור לי בעז"ה 😉
תודה על התגובות המחממות!
מקווה להיפגש בקרוב עם פרק המשך 😉
עז הרים 🤍
תיארתי לעצמי, באמת הפרק הזה הרגיש כמו סגנון הכתיבה שלה.
רוצה לספר לך ששנה שעברה קראתי להנאתי מהללאל ומיד אח"כ התיישבתי לכתוב קטע בספר פאנפיק שכתבתי על ממלכה במבחן. הכתיבה יצאה אחד על אחד כמו של מיה! (מה שהיה מגניב והתקבל במחמאות כי זה פאנפיק על ממלכה במבחן…)
אצלך לעומת זאת זה מיד קפץ לי לעיניים, וכן קצת הרגיש לי ניסיון חיקוי. אבל אני קוראת אחת מתוך רבות שגם לומדת עכשיו קורס כתיבה אצל מיה קינן אז העיניים שלי הם קצת לא פונקציה…
מחכות ממש בכיליון עיניים לקטע הבא!!! רק תעשי את זה מהררררר
בעז"ה אם יהיה לי זמן היום אתיישב לכתוב קטע המשך ונראלי אעלה את זה כאן בתגובות.
תודה על האישור🙏
חחחח זהו פדיחות 🙈
מקודם כתבתי עוד קטע להמשך:) והיה סגנון אחר לגמרי לגמרי!
לכן אני משתדלת לא לכתוב ישר אחרי שאני קוראת כדי כן לשמור על הכתיבה האינדיבידואלית שלי…
בקיצור, אל תצפו יותר מידי לאותו רף גבוה… (;
מיה עושה קורס כתיבה???? הלם!! זה חלום שלי והייתי בטוחה שהיא לא עושה!!
לאיזה גילאים זה??
תודה על התגובות החמות, סימה 💗
ומחכה לפרק המשך שלך 😉
בעיקרון זה מעל גיל 16, אבל אני הכי קטנה שם ואני בת 17…
יש שם גם סבתות
אגב, זה דיגיטלי, לא מפגשים פנים מול פנים. ככה שפער הגילאים לא מורגש.
תבדקי בגוגל 'קורס כתיבה דיגיטלי מיה קינן נרטיב'
(בעיקרון זה נפתח כבר לפני איזה חודש, אבל אולי בקיץ היא תעשה מחזור נוסף. שווה לך לבדוק)
לא נותן לי להגיב על ההודעה האחרונה שלך, @סימה, אז מגיבה פה
איזה קטע. טוב לדעת..
ואני תמיד התבאסתי לעצמי שמיה קינן סופרת שלא חושפת את עצמה לציבור וחבל כי יש לה ככ הרבה מה לתת, כלים וטיפים לכתיבה וכו'.. 🙂
טוב. אחכה לגדול עוד קצת… 😉
תודה לך!
הכתיבה שלך ברמה אחרת לגמרי:)
את מיה קינן הבאהה רצינית! כתיבה יפיפהה, מקצועית, מרתקת.
איך אני אמשיך? לא רוצה להרוס לך:(
ישלי חדשות בשבילך: את תאלצי להמשיך את הסיפור כי אני במתחחחח
אעע.
אתן גורמות לי להסמיק!!
תודה, אהובה 💗
להיקרא 'מיה קינן הבאה' זה חתיכת מחמאה! ואחריות 😉
חחח בעז"ה!!!
אוהבת, עז הרים
וואוווו דבר ראשון את כותבת מהמם!! את חייבת להמשיךך
אני חושבת שכדאי לך קודם כל לתכנן בראש את העלילה
מה יקרה בסיפור.. את רצף האירועים
ואז משם להתקדם..
בהצלחה עז!!😍
צודקת…
זה מה שאני מנסה לעשות עכשיו, לחשוב על העלילה. 🙂
(אז אל תבהלו אם אגיד לכן שהפרק הזה נמחק.. טוב?)
תודה!!!
ווואו וואו וואוווווו, מהה זהההה, אמאלה כשרונית לא נורמליתתתתתת
תמשיכי שהוא מגלה איזה סוד של הכנופיית רחוב בטעות, הוא מחליט לצאת מהעיר ואז מישהו מהכנופייה חוטף אותו😂🙃😅
תודה, ביצת עין!
וואו זה מהמםם את כותבת פשוט נדיר!!
איפה הסיפור מתרחש? באיזו תקופה היסטורית ובאיזה מיקום גיאוגרפי? את יכולה עם זה להמשיך את הסיפור. למשל הילד נקלע להתרחשות היסטורית כלשהי, ואם זה פנטזיה את יכולה לחרבש להנאתך..
ובקשר למשפחה אפשר אולי לעשות שהוא לוקח אתו את אחותו הקטנה (אולי כי הוא החליט שכך יקל על אמו כי קשה לה לטפל בה או משהו בסגנון) ויוצא למסע נדודים, וזה שהוא לוקח את אחותו מקשה עליו, כמובן.
רבת מכר, תודה לך!
(אהבתי את השם שלך…)
אממ. עדיין לא החלטתי אם הסיפור יתרחש במקום אמיתי, או על רקע היסטורי.
קצת קשה לי לכתוב על רקע היסטורי וכדו', כי זה ממש מגביל.
אבל זה מעלה מאוד את הרמה של הסיפור. אז אני עדיין מתלבטת 🙂
תודה על הרעיונות! פתחת לי צינור השראה..
שלך,
עז הרים 💗
אז זה פרק ב' שאני כתבתי כהמשך לפרק המושלם של עז הרים
אני לא סגורה על עצמי האם כאן נגמר הפרק או שאולי כדאי לי להמשיך אותו קצת, אבל כרגע נראלי נעצור כאן, תגידו מה אתם אומרות.
****
"אמנון!" ראני קוראת לו מהחלון בזמן שהוא חוזר מעבודתו, עייף ורעב. "אל תיכנס הביתה! יש הצפה בקומה הראשונה של הבניין. אתה חושב שתוכל לתקן את זה?"
אמנון כולא אנחה בתוכו. "מה קרה שם שוב?" הוא צועק חזרה.
"כמו כל פעם. סתימה".
הוא נכנס אל הבניין, נעליו מדשדשות במי ביוב מסריחים. הוא סותם את אפו בשתי אצבעות, מפשיל שרוולים ומנסה לפתוח את הסתימה שגורמת לכל הדיירים לסבול.
זו הפעם השלישית לשבועיים האחרונים שהוא עוסק בשרברבות. אולי באמת יעשה הסבת מקצוע מעוזר של טכנאי מזגנים ויהפוך לאינסטלטור. לא שזו עבודה יותר מרנינה, אבל לפחות לא יצטרך להיטלטל רחוק מהבית… בכל בניין שני בשכונה נפתח הביוב לפחות פעם ביום ולכל בית שלישי בממוצע בשבוע יש תקלה בצנרת. עסק משתלם, לא?
אמנון עולה הביתה אחרי שהוא מסיים לתקן, עוד יותר עייף ועוד יותר רעב ממה שהיה קודם. אבל עדיין הוא מחליט קודם להתקלח כדי להוריד מעליו את הזוהמה שדבקה בו.
"תודה אמנון", אמא יוצאת אליו מן החדר הגדול – היינו שלוש מטר רבוע – ומודה לו מקרב לב. "לא היה אפשר לנשום".
הוא מהנהן בחצי ראש.
נמאס לו. הוא לא רוצה לבלות את חייו בפתיחת סתימות. גם לא בלסחוב ארגז כלי עבודה של טכנאי מזגנים ולהטרטר איתו בכל העיר. הוא רוצה לצאת מכאן! האם יש מישהו ששומע את הבקשה שלו?
לצאת מכאן ולהוציא מכאן גם את כל המשפחה שלו.
לא מגיע להם להישאר ללא דמותו התומכת והחזקה. וגם לא מגיע להם להישאר בחור השחור הזה ששואב אל תוכו את כל מי שרק נקלע למקום.
וכבר לא אכפת לו שאנשי כנופיית הרחוב יצחקו עליו מאחורי גבו. הוא גדל, התבגר. הבין את משמעות החיים. אין לו טעם להישאר פה ולבלות כאן עד זקנה.
אולי בתור ילדון קטן רצה להביא שלום לעולם אבל עכשיו הבין שעדיף קודם כל להביא שלום לבית. אחר כך יתקן את כולם.
שלימות!
💗