מי שאני/5

לתת בשביל לקבל

'הי חייקי,
כבר הרבה זמן לא כתבתי לך… ו..את יודעת מה? אני דווקא שמחה עם זה. חושבת שזה סימן טוב. שסוף סוף אני מצליחה קצת להשתחרר.
שלא תחשבי… אני עדיין מתגעגעת אלייך מאוד!!! את נורא חסרה לי והביטחון שהענקת לי תמיד כנראה לעולם לא יחזור… אבל.. כן.
שלשום למדתי למבחן עם שרי וריקי. היה נחמד דווקא:). ברוווור שהיית חסרה!!! אבל חשבתי שיהיה יותר גרוע…
את יודעת שלשרי יש אחות ממש מתוקה..? בקיצור, האחות הזאת, חיהל'ה, מתקשה קצת בקריאה. (זה לא לשון הרע, את הרי ממילא לא קוראת את זה.. 🙁) אזרתי אומץ והצעתי לאמא שלה שאנסה לעזור לה עם זה. היית מאמינה עליי?! אני. דיני הקטנה והלא נחשבת שתמיד רק הלכה אחרייך ולא ידעה להביע דעה משל עצמה, הרמתי טלפון לאמא של שרי והצעתי את עצמי לעזרה. ו…היא הסכימה! הלוואי שאצליח בזה!!! אני חייבת לצאת עכשיו אליהם… אגב, שרי לא יודעת מכלום והיא לא תהיה בבית כשאגיע. אני מחכה כבר לחזור ולספר לך איך היה לי!!! שלך, דיני.'
היא מזדרזת לצאת מהמייל, מופתעת לגלות שהפעם הכתיבה קצת הכבידה עליה. אולי לא הייתה צריכה לכתוב? אבל איך הייתה יכולה לעשות כזה צעד משמעותי בלי לשתף את חייקי?! היא מחייכת לעצמה בעצב. לשתף? על בדיוק את עובדת? רק את והמחשב יודעים על המכתבים האלה…'נכון, ובכל זאת. כשאני כותבת לה זה נותן לי ביטחון. אני מדמיינת את עצמי כאילו אני מדברת איתה. אז.. למה לא?' מסכמת בינה לבין עצמה וממהרת לצאת לכיוון ביתן של שרי וחיהל'ה.
חיהל'ה מקדמת את פניה בהתרגשות. "נכון את תלמדי אותי לקרוא כמו גדולה?" היא שואלת, בעוד דיני עוד ניצבת בפתח הביתה. אמה של חיהל'ה יוצאת מהמטבח. "שלום, דיני, בואו תיכנסו לחדר של שרי. היא הסכימה שתלמדו בו."
דיני נבהלת "שרי?!" "היא יודעת שמישהי באה ללמוד עם חיהל'ה. היא לא יודעת מי." מבהירה לה האם. דיני נרגעת ונכנסת עם חיהל'ה לחדר המוכר לה מלפני כמהימים. מרגע שהן מתחילות את הלימוד, שתיהן אינן שמות לב בזמן שחולף. דיני מלמדת, וחיהל'ה מקשיבה, דיני מפעילה, וחיהל'ה משחקת, משתפת פעולה ונהנית מכל רגע. בחלוף כשעה וחצי דופקת אמה של חיהל'ה על דלת החדר ונכנסת בעדינות. "הכל בסדר?" היאשואלת בחיוך. "הכל מצוין אמא!" קופצת חיהל'ה לזרועותיה. "יש לך בת מאוד חכמה!" מפרגנת דיני ומביטה בשעונה. "מה?! כבר עברה שעה וחצי?!" בעלת הבית צוחקת. "לכן באתי לבדוק מה קורה. אני שמחה שנהנתן." עיניה הנוצצות של בתה לא נעלמות מעיניה. רק בשביל זה היה שווה שדיני תבוא לכאן.. "תכף שרי חוזרת, אם אינך רוצה לפגוש בה, הייתי ממליצה לך לצאת." "תודה אמא של חיהל'ה." מסכימה עמה דיני וממהרת לארוז את חפציה. "את תבואי שוב?!" ממהרת חיהל'ה לוודא. "בעז"ה" עונה לה דיני בהנאה וצובטת את לחיה. כשהיא יוצאת מהבית היא מתחילה להבין את הביטוי "לתת בשביל לקבל". היא ממש מרגישה שקיבלה עכשיו, לא פחות ממה שנתנה. תחושת סיפוק ממלאת את ליבה והיא חוזרת לביתה מאושרת.

לפרק הקודם של הסיפור