מחפשת את אהבה שנאבדה

בְּעַמְקֵי הלב שלי, יש לי הרבה זיכרונות,

כשהיה ביני לבינך חיבור, ואהבה אמיתית.

הכוכבים נצנצו, ואת היית השמש שלי,

הרגשתי כל כך קרובה אלייך, כל כך מאושרת.

אני זוכרת את הצחוק, את השיחות הארוכות,

ופתאום, אחרי תקופה, משהו מרגיש לי מוזר,

אני מחפשת בעצמי את האהבה את הגעגוע ואפס אולי געגוע לאהבה שנעלמה

כל אחת הלכה לדרכה, אי פעם שדברנו על הפרידה העתידית, הפרחנו לעצמנו חששות,

אמרו לנו זה לא יכול לקרות

אנחנו נשאר לעד החברות הכי טובות

הרגשות אהבה כלפייך לאט לאט הולכים ונעלמים.

איך שאני מתגעגעת לימים היפים למבט שלך שאומר הכל,

למבט הזה עם הלבבות בעיניים לפרפורים בבבטן.

חבל לי שאני לא מוצאת את האהבה שהייתה,

איפה את אהבה? אני כל כך מתגעגעת אלייך

ואיזה מוזר שככה היא נעלמה לנו מבין האצבעות ואני חושבת ששתינו גם עדין רוצות

וכמה זה כואב לי להשלים עם זה,

את תמיד תישארי בלב שלי, בכל זאת.

#אולי בכל זאת אהבה זה לא משהו נצחי??#

#ואולי זה רק תחושה עמומה ומחר היא תתבדה?#