כמעט שנה חלפה עד שהעזתי לקרוא את הספר "אל חזור" של מיה קינן. אני לא אוהבת פנטזיות מוזרות, זה מרגיש לי קצת מגוחך.
לאחרונה התחלתי לקרוא ודווקא היה נחמד. היו קטעים שאפילו נהנתי.
הסיגנון של מיה -האמוני, הרציני, והמחושב זעק מכל עמוד בספר בדיוק כמו כל הספרים שלה ואני מאוד אוהבת את הסגנון. הכתיבה יפה ושוטפת… אין ספק יצירת פאר. (לפחות ביחס לסופרות חרדיות אחרות).
אך אני חוץ מזה אוהבת עוד דברים. אני אוהבת לבקר, לשפוט ולהביט על הדברים בעין אובייקטיבית.
זה דבר מאוד מסובך כי גבול דק עד מאוד עובר בין ביקורת להשמצה בפומבי.
אך אני אינני יכולה להתאפק והחלטתי לכתוב מעט מהגיגיי לקהל השותפות היקר וכולי תקווה שאף אחד לא ימצא את עצמו נעלב מדבריי ובכל אופן אכתוב בעדינות ובזהירות.
אז כמו שאמרתי הספר הוא מהמם, הן מצד הכתיבה, העלילה, המסר ועוד.
כמעט כולם יכולות להזדהות עם גיבור הספר שיודע שמשפחתו רחוקה ממושלמות ויודע כיצד הסביבה מביטה על כך.
כולנו יכולות להנות מהניחוח ההיסטורי שבהמשך הסיפור והתאוריות הפילוסופיות שמיה מעלה פה ושם יכולות לרתק אנשות מסוימות.
והנה כאן המקום מול ביקורת:
אני באופן אישי התקשיתי לעקוב אחר השינויים באופיים של הדמויות כמו יוחנן, אוסביו יצחק ועוד לאורך כל הסיפור. בכל קטע הדמות משדרת משהו אחר ומתקשית להעביר בצורה רציפה ואחידה את האופי שלה לקוראים. לדוגמא אוסביו בהתחלה משודר לקוראים כבחור צעיר, עדין, רדוף ועצוב. בהמשך כדמות חורשת רעות וזדונית. אחר כך כדמות מעוררת כבוד וסמכות רצינית. ולבסוף כדמות טובה אך מעט מתנשאת. כמובן שהשינויים תלויים בהסתכלות של גיבור הסיפור עליו אך גם בצורת ההתנהגות והדיבור של אוסביו אפשר לראות שינויים חדים באופי.
בנוסף כאב לי ההתייחסות של מיה ( על ידי יוחנן ) למויש – הנער שירד מהדרך. בספר הוא מוצג כאדם בעייתי מיסודו, אדם אדיש, לא אכפתי, לא מאמין. כשכולם יודעים שהמציאות הזאת של היורדים לרוב אינה ככה וחבל… יכול להיות כמובן שהוא אינו מייצג את כל הנערים המתמודדים, אך המסר שמועבר על ידו לא תואם את המציאות.
אך מה לי כי אלין? כל הספר אינו תואם את המציאות וכדאי לכולם להסתכל עליו כך, כספר המבוסס על מדע בדיוני ודמיון מעט פרוע (כדברי מיה קניון בסוף). בסך הכל מאוד נהניתי ואני תמיד אומרת שמיה היא מאסטר בתחום הזה בציבור החרדי ולכן אני מעיזה לבקר ככה במעט את הספר.
תודה שקראתי.
סטיקר 🤞🏻
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
לדעתי, דווקא מויש היה מוצג טוב. כי הוא באמת כזה- מרדן, מעצבן, לא אכפתי, אגואיסטי.. אחרת איך הוא יכל לעשות צעד כזה כמו לעזוב הכל ועוד לא להתחרט. ולמרות זאת יוחנן ויתר לו בסוף, וזה היה לי הכי מוזר. הלו! בנאדם! זה אח שאתה בקושי מכיר! איך אתה מוותר לו ככה? בלי שום פקפוק ובלב שלם. לדעתי זה לא הגיוני.
אפרופו להבין את הסיפור לעומק, כל הקטע עם מיכאל והחולצה הלבה וכו’ לא היה ברור ונראה לי רק סיבך את העלילה. אם משהי מוכנה להסביר לי מה הלך שם, אני אשמח.
וואו בול