לבחור בחיים/ חלק ראשון מתוך סדרה

"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל
תאמין שאפשר לתקן"

רואה בכל מיני מקומות שאנשים לא אוהבים את החיים שלהם. שהם בדיכאון. שהם אובדניים. שאין להם טעם לחיים ושהכול גדול עליהם מדי, שהכוח סבל שלהם נגמר מזמן.

שומעת מאנשים שהם חסרי תקווה, שאין להם כוח לשרוד, שהחיים כמו שהם לא שוים את זה, שהם רוצים שזה יגמר, שהם כבר מזמן ויתרו, שאין להם כוח לסיפור אחר.

ואין לי מה להגיד.
אין לי מילים.
רק חיבוק
ודמעות
ותפילות

וזה דפוק להגיד להם שהחיים שוים.
שזה שהם לא רואים עתיד, לא אומר שאין להם כזה.
אני יודעת שהעולם לא הוגן וכמה כואב להתמודד עם טראומות שאחרים יצרו.
כמה כעס יש להם על עצמם, כמה הם בטוחים שהוא מוצדק, כמה אכזבה מהעולם.

ואני גם הייתי שם.
אני מבינה את הקודים של "ניסיון שלא צלח"
"סיפרתי ל$#$ וזאת טעות חיי"
"חברה שלי דיווחה ואני לא אסלח לה לעולם"
"אני לא מסוגלת לחיות יותר"
"לא מסוגלת לשמוע את המילה מחר"

אבל כל הקלישאות נכונות.
יהיה בסדר, נשבעת שיהיה טוב.
ואם הייתם במצב שהייתה בכם יכולת לשמוע מילים של אחרים ולהפנים, הייתי אומרת הרבה דברים. אבל אתם שקועים מעל הראש וטובעים בכאב שלכם. אני מבינה את זה. אתם לא מסוגלים לראות מעבר להווה, וההווה כואב.

זה מרגיש לכם שאתם כל כך מיואשים וחסרי תקנה. שהכול דפוק. שאין טעם להתאמץ. אולי גם לכם יש דעה כזאת על עצמכם, שאתם סתם מתבכיינים וצומיסטים. יש כאלה שזה נכון עליהם, ויש כאלה שבאמת לא יכולים יותר . אבל אתם לא עצלנים. אתם לא מטומטמים. אתם לא סתומים והורסים לעצמכם את החיים. לא בחרתם שדברים מסוימים יקרו לכם, ואתם לא מבינים למה זה נפל עליכם ואיך בדיוק להתמודד.

אבל זה אפשרי להתמודד. זה רק תקופה. נשבעת שזה עובר.

אני בוחרת בחיים היום.
ולמדתי הרבה דברים מהתקופה הכואבת הזאת, (זה רק תקופה!!!!).

הדבר הכי משמעותי שלמדתי שזה רק בנאדם יכול לעזור לעצמו. והעזרה האמיתית היא לבקש עזרה, היא להגיד לאלוקים "רע לי, ואני לא רוצה שיהיה לי רע. אני לא מאמינה בטוב, אף פעם לא הרגשתי אותו, אבל אני רוצה טוב. גם אתה רוצה שיהיה לי טוב. תעזור לי"

וזה הגאולה.