כמו מתוך הרגל.
מתפללת, מבקשת, מתחננת.
אבל…
אני לא באמת,
לא באמת מאמינה,
בתוך תוכי לא מרגישה,
את כל התשוקה הגדולה, לגאולה.
אולי אומרת, עושה, מתפללת,
אבל לא מספיק מבקשת.
מתחננת.
אני לא באמת חושבת שהגיוני,
שהגאולה יכולה עכשיו לבוא,
באמצע עיסוק יומיומי.
אז מה עושה? אם לא מספיק התעקשתי,
איך אוכל להאמין, אם עוד לא נלחמתי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
אז תתחילי.
תתחילי להילחם.
כן, זה מרגיש: מה?! אני?! להילחם? על מה בדיוק? אני יושבת בפינה הנוחה שלי…
אז לא. בטוח יש משהו שעוד לא נוח לך איתו.
זה יכול להיות היחס לחברה או אח, וזה יכול להיות תפילת מנחה שעוד לא התחלת להתפלל או ספר המצוות שבימים האחרונים פספסת.
קחי את זה, מה שהכי קשה לך – ותילחמי עליו.
בכל הכוח.
ואז תרגישי שנלחמת. ואז תרצי באמת.
בהצלחה
אולי….:
לדמיין איך זה קורה בפועל
איך יום בגאולה נראה
ללמוד על הגאולה
אבל ברצינות
לבקש
לדבר על זה
להתוועד על זה
ושוב ללמוד
להתכונן
ולנסות להרגיש
'להתעקש על זה' עד שבאמת יקרה
להתעקש להתעקש;)
הרבה פעמים רק אחרי עבודה עצמית קשהההה מגיע הרגש והחיבור האמיתי
נכון, ואני עדיין לא שם ובקושי התחלתי.. ו.. אוף כי זה מתסכל, כי אני באמת רוצה אז למה בתוך תוכי אני לא מאמינה באמת?
הרבי דיבר על כלכך הרבה
ואת פשוט נשמה כלכך טהורה!!
אז נשמה שלי, הפתרון של הרבי הגאון שלנו זה- לימוד עיניניי גאולה ומשיח!
לקבוע עיתים, חברותא ללימוד הכלכך חשוב והמטורף הזה!!! באמת זה משנה חיים!!