ירושלים של זהב ושל הרבה מעבר

פורסם לראשונה: ד׳ בתשרי תש״פ

ירושלים לי
ערים סביב לה
מייחלים לה כולם,
עיר חרבות
צפופה רחובות
שכולה בנים ואבות.

ירושלים
עיר קרבות
עקובה היא מדם,
ממלחמת אחים ואומות
אבניה עתיקות
בהוד קדומים
חקוקות.

ירושלים שלי
היא דוממת מדממת,
מזה אלפיים שנה מיותמת.

ירושלים הקריה
כל נשימה בה עבר
וכל דריכה בה עתיד
אפופה זכרונות
פינותיה גדושות אגדות.

ובירושלים שלי,
ישנו אחד יחיד
ומיוחד
מקום שאין לו
תחליף
ואין לו מדד.

קיר אבנים אדירות
שספגו וסופגות
מליוני דמעות,
מאות תפילות בקשות,
על משמרתן ניצבות כבר דורות,

קיר אבנים דוממות
בדממתן מדברות
עדות למשהו חי ומתמשך
לעם ששורד ומתעקש,
היא עדות ליום שהיה
הבטחה לחלום שיהיה.

ואני בין החומות,
עיניי זולגות,
מחליקה אצבע
על הקיר
העתיק בשנים,
מעל ראשי צמחים
למולי אלפי פתקים  נצחיים.

ואני מדברת פתאום
אל אלוקים.