יםםםםםםםםםםםםםם
של דמעותתת
אני רוצה לשפוך
אבל אין לי אפילו אחת
אני פשוט כבר מיואשת כנראה
באמת למה למה למה
למה אני חושבת שאחרים יותר שווים ממני?
למה אני מתפדחת עצם קיומי
די כבר נמאס לי להיות רמוסה
נמאס לי להאמין שאני לא
נמאס כבר להדחיק
נמאס לי לדעת
באמת ד' תן בי דעת
להבין מה נכון ומה לא
להבדיל בין רע לטוב
ומתי להגיד לעצמי זהו הגזמת תעצרי פה
לעשות לעצמי גבולות
יותר להיות אני
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
וואווווו מבינה אותך כל כך בדיוק היום חשבתי על זה וזה כל כך מתסכל
אני יכולה להקדיש לך משו שכתבתי?
"והיא שעמדה-
ולא הרפתה
מלהבדיל
תמיד בין טוב לרע
ולהמשיך לחפש למרות שכבר נמאס לה.
והיא שעמדה-
בין המלחמה של הרצון מול הנכון
בין הרצוי למצוי"
אני רואה בזעקה שלך שאת נלחמת! ואת אלופה!!
מאחלת לך שתמיד יהיה לך כוחות להלחם כי החיים זה מלחה ומאבק מול היצר תמיד.
ים של אור פנימי
ים של דמעות ביקשת לשפוך,
אך הן לא באו, כי אולי הלב כבר מלא,
לא ייאוש הוא זה, רק עייפות,
ממסע ארוך שאת לעצמך נתת.
"למה אחרים שווים יותר?" את שואלת,
אך בך טמון עולם, אור יקר,
את מתביישת בקיומך? תעצרי,
את נשמה יחידה, אין לך תאור.
נמאס לך להיות רמוסה, אני מבינה,
נמאס להאמין שאת לא, נמאס להדחיק,
הקול הזה שבתוכך הוא האמת,
הוא לוחש לך: "את שווה, את חזקה, את ראויה."
ואת מבקשת דעת, להבחין בין טוב לרע,
לשים גבולות, לעצור כשהגזמת.
הידיעה הזו כבר בך, אל תחששי,
היא קוראת לך לחיות, לאהוב, להיות את.
כן, להיות את, זו התשובה,
בכל עוצמתך, בכל יופייך,
כי אין בך פגם, אין בך מגרעת,
את נשמה יקרה, ראויה לכל הטוב.