מה קורה בנות?, תגידו..
קרה לכן שגדלתן מהר מדיי?
שאמרתן לעצמכן, 'וואי תפסיקי את לא קטנה'
על דברים רגילים לגמרי? יש קטע כזה בגיל העשרה, שכולן מרגישות
שהן צריכות להיות הכי חזקות (פיזית ומנטלית),
הכי מגניבות, הכי מצחיקות,
ו..מה שמוביל לבנות להגיד, 'אז מה אם אהבתי
לעשות ככה וככה, עכשיו
צריכה להיות בשיאי! להיות כמו כולן! לאהוב מה שהחברה רוצה שנאהב!'
. . .
התרגום לזה, בהרבה מקרים מתפרש קצת אחרת:
'אז מה אם אהבתי לעשות ככה וככה? עכשיו אני צריכה להיות בשיאי!
אוקיי אז צריך לוותר על כמה תחביבים, לשנות קצת את הגישה שלי
(כי אחרת איך נהיה מאגניבות אחרי הכל..),
לשים כמה חיוכים מזויפים ולהעמיד פנים שאין לי מושג מזה "כולם שופטים אותי",
. . .
אוקיי נגיד שסיימנו בצפר, מסתכלים אחורה ומה רואים? את הילדה הזאת, שהעמדנו פנים
שיש לנו מושג מי זאת, אהה רגע זה היה אנחנו כל השנים האלה?
ברור, שזה רק מטאפורה, אבל זה קורה, והמחשבה הזאת שאנחנו שמות לעצמינו (או לפחות חלקינו)
שלעשות, להרגיש או אפילו לחשוב על משהו פשוט שאנחנו אהבנו בתור ילדות, מוזרה ותישפט על ידי אחרים
(כאילו שמישהו בכלל שאל לדעתם), היא מוטעית, עדיין יש זמן להתעצבן על
הפעם הזאת שהיית חייבת לקפל את ההר של הכביסה הזה, או הריב הישן הזה 'שאני-רציתי-את-הסרט-ראשונה'
אי אפשר לוותר על זה, נכון?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
ואו
כ"כ נכון!!!
נכון ברמות…