יום בחיי: בגן יוכבד

הקדמה:
אני לא סופרת לפחות לא מגדירה את עצמי כך😏 אבל סתם קשקשתי לעצמי משהו ויצא חמוד, אז אמרתי לעצמי: למה שלא עוד בנות יהנו מהכישרון שלי…?😉
אשמח לתגובות (האם אוהבים פוסטים מהסגנון הזה לדוגמא…).

אני נכנסת בשער הגן, תולה את התיק במקומו, עושה שלום לגננת ורצה לתפוס את הכלים של הרופא עד שיום אחד הגעתי מספיק מוקדם… טוב כנראה שבכל זאת איחרתי את המועד כי הגננת קוראת לכולן לתפילה במפגש (ריכוז).
אני מתיישבת, סוקרת את הבנות סביבי- 'מענין איך הן מתנדנדות כל כך יפה כמו הבנים בישיבות, אני אנסה גם!' וכך גבי שט הלוך ושוב בהתלהטות.
"בכלל לא ככה מתנדנדים" מיכל לידי, המתנדנדת המנוסה עושה לי קורס מזורז וממשיכים בתפילה.
"שמע ישראל.." הגננת שמה אצבע על הפה. היא אמרה לנו פעם שעכשיו זו התפילה של המלאכים, ולכן אומרי אותה בשקט. מרגיש לי קצת כמו גניבה.
"ברוך שם.." הי, מי זאת שאומרת בקול? זה אסורר! אה, מלי, כמובן. היא כזאתי מוזרה תמיד, אפילו את שמה הפרטי היא לא יודעת לכתוב על הלוח. הגננת מסתכלת עליה בסבר פנים חמורות והיא משתתקת מייד ממשיכה גם היא בהתנדנדות נמרצת.
"ואהבת…ובלכתך בדרך" אוך, פה תמיד אני מתבלבלת. איך אומרים את זה? וכתפתם? וכתמתם? נו, לא משנה. בטוח עד כיתה א' אני כבר אדע.
"שיר המעלות.." הו, כבר מסיימים להתפלל. הי, לשרי יש נעליים חדשות. עכשיו בטח היא תראה אותן לכולן- השוויצרית הזאת, והגננת תגיד לה 'שתלכי בדרכים ישרות' עם המנגינה המעצבנת הזאתי ואז אילה או מינה יוסיפו ' בדרכים עקומות' והגננת תגער בהן.. שוויצרית!.

הי, הגננת שירה מוציאה את המדבקות ללוח ספירת העומר. אולי הפעם יבחרו בי? אני אצביע הכי חזק ואז בטוח היא תשים לב שהכי מגיע לי לשים!.
"ועכשיו, נבחר מי תשים את המדבקה" היא סוקרת את הבנות "מי שהתפללה הכי יפה, תקבל!" יששש בטוח זה אניייי.
היא ממשיכה לסקור אותנו, והיד שלי כבר כואבת מאודד. אני מרגישב ממש כאילו שהיא מתארכת!.

"בואי, חני!" אני? אני לא מאמינה! איזה אושר, מתחילת ספירת העומר לא נבחרתי. רגלי מרחפות בדרך לקבלת המדבקה הנכספת. כל בנות הגן מסתכלות אחר ידי המושטת לעבר המדבקה הורודה של השבוע הרביעי.
'הי, למה הן צוחקות?' "חני, הגננת בכלל התכוונה לחני כהן. לא אלייך"
שוד ושבר. כל חלומותי נגוזו. אני חוזרת למקומי במפח נפש אבלה ומובכת.
'איך לא שמתי לב❓'