וההתקפים האלה,
הם לא סתם,
זה צעקה שקטה בתוך סערה.
הפרעות אכילה,
לילות בלי שינה,
והיא עדיין אומרת,
אני בסדר.
חוזרת על זה,
כמו מטרה שמנסה להוביל.
אבל די.
נמאס לי לראות אותך כך,
ילדה יפה שלי.
מתי תביני,
שזה בסדר לשקוע,
ולפעמים גם ליפול,
מותר לבכות.
מותר להישבר.
זה לא סימן לחולשה,
זה סימן לאנשיות.
אז תני ללב שלך לפרוק,
תני לו להתפרק,
תני לכאב לזרום החוצה.
ולכי תמצאי אחד,
או איזה שתיים,
שיישארו תמיד,
גם כשאת כואבת.
כי את ראויה,
גם בשבר,
ראויה לאהבה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
יואווווווו מהמםםםםםםםםםםםםםםםםם
אבל כנראה שאני… לא.
ודווקא אני חושבת שאני חמודה, ומתוקה. אבל החיים… שברו אותי.
כל אחת אוהבת אותי ממבט ראשון, אבל המחסומים שבניתי סביבי בלי שליטה כמעט ממאורעות החיים- פשוט מונעים ממני להגשים את עצמי.
לתת את הלב שלי למישהו אחר.
להתמסר.
אז לכל החברות שלי-
תדעו שזה לא הצגה שאני צוחקת איתכן, או מדברת איתכן, ובאמת שיש לי חברות.
אבל חברה טובה…
מאז שהיא עזבה אותי, כבר אין לי.
ולא תהיה לעולם.
וגם היא לא הייתה…
מעולם.
ואני כל כך כל כך רוצה…
בבקשה, אלוקים.
תעזור לי שתהיה מישהי שלא תוותר עליי.
ואני יודעת שזה מופרז.
לבקש שיתעקשו עלייך, נו באמת.
גם כשתתנהגי בריחוק ותדחי- היא תמשך אחרייך? חסר סיכוי.
ודווקא עם הקסם האישי שלך יכולת להגיע רחוק, אבל עם הלב הפתוח שאת מביאה לכל מקום, קצת פחות.
ואם היא תבוא…
אם תבוא,
אוותר על כל חברותי, כך נדמה לי, אם יהיה צריך.
העיקר אחת שתבוא-
שתאהב, שתגן, שתכיר.
באמת.
אותי-
עצמי.
ואין לי פילטרים בכלל,
פשוט אני אחוז אחד מכל מה שיש לי בלב,
וזה לא פילטרים.
אלו מחסומים.
אתמול..אפשר לומר שניתקתי קשר עם חברה שלי,
זה כאב,
נשבעת זה כאב לי,
כי אני מרגישה בדיוק ,
את התחושות שלך,
אני יודעת זה נורא,
ואני מקווה ביחד איתך,
שזה יעבור,
עד אז,
שולחת לך חיבוק ענק מרחוק.
❤️🫂
וואו ענהאלללל
מה זה הכישרון הזה?
הכישרון יוצא מהכאב…