ובחרת בחיים/ שיתופון מהעט❤️

"אתה פוטרת דן" ניתאי מביט בו בדומייה.
"פוטרת אחרי עשר שנות שירות בשב"כ– איך?” ניתאי התקדם לעברו, מחזיק בזרועו.
"אני עשיתי את הדבר הנכון" עיניו הפלדה של דן מביטות בו ברגיעה.
"תבטיח לי ניתאי, שלעולם אל תפחד לעשות את המעשה הנכון, את שמורה לך צו מצפונך. בלי פחד, באמונה, בביטחון, ואחרי שעשית זאת, אל תפחד.
הייה בטוח בטוב שעשית ”
דן שחרר את זרועו בעדינות מלפיתתו החזקה של ניתאי, מביט עמוק בעיניו הכהות.
"אתה מבטיח?”
"כן, המפקד" הוא מצדיע, שובבות ורצינות בעיניו כאחד.
"לא אני המפקד, אלה הוא" דן מצביע לשמיים, חיוך יפה על פניו.

"ולא משנה כמה מלוכלך היה העולם, כמה אינטרסנטים יהיו אנשים, כמה משוגע יהיה- קשור לך חגורה, שתדע, שתבדיל,
שהעולם השתגע, אבל אתה, תוכל להבחין בכך. “

"אל תדאג, חברי" אצבעותיו של דן נוגעות בזרועו.
"אחי לדם, אחי לאומה" הוא מצדיע, ניתאי הצדיע מולו.

השמש שקעה, העולם צלל לתוך העלטה סמיכה.
אל ביתו חוזר גיבור, בין הצללים.
בלי כבוד, בלי זרי תהילה, בלי אות הערכה.

מפני שהלך רואה בין סומאים.
מפני שהיה היחיד הקושר חגורה בין המשוגעים.

….