"אבאאאאאאא!!!"
אלישמע קפץ על אייל בזינוק מוגזם, תופס את כתפיו בתנוחה שנראית כאילו הוא בא לחנוק
אותו. "חזרתתתתתת!!!" סיים הילד את המשפט שהתחיל בצעקת קרב אינדיאנית.
"עוד רגע וכל השכונה תתקשר למשטרה על קולות
מוזרים מבית משפחת גלבוע". עדכן אותו אייל בחיוך ותפס את אלישמע לפני נחיתה
לא מוצלחת על הקרקע המחוספסת, מניח אותו על כתפיו ומתקדם לעבר הבית בצעדים מהירים.
"המשטרה
תוזמן קודם כדי לבדוק לאן נעלם האבא של אותה משפחה". עמדה ביתו הבכורה בתנוחת
קרב בפתח הבית, עגיל מטריד נוסף התווסף לאוסף העגילים המוגזמים שעל אוזניה והיא
מחייכת תיגר לראות מה יגיב אייל על התוספת החדשה.
"עגיל מהמם דרך אגב". אכזב אותה אייל בתפיחת שכם והקיף אותה בדילוג, פוגש באשתו
מרוטה על הספה ובקרב לגו שמתחולל בין הרעים והטובים בעולמו של אליצפן.
"היי אפרת". הוא חייך, חיוכו מתרחב כשהוא מרגיש את ידיו של אליצפן עוטפות את רגלו
בלי קול, מחפשות מגן. "היי גם לבחורצ'יק פה". הוא מניף אותו על ידיו.
"ועכשיו שני הגברים הולכים לאסוף את כל הצעצועים אם הם רוצים הסעה מחר לבית ספר". הוא
ידע שאורי יהרוג אותו כשיבין שהוא לא עומד לחזור אלא למחרת, אבל ידע שגם לא יעשה
כלום עם הכעס הזה חוץ מלפזר איומים לחלל העולם.
זה בדיוק מה שאורי עשה.
"אני לא מבין מה חשבתי כששחררתי אותו!" כעס אורי על עצמו בעודו ממולל בחוסר שימת לב
דף ממו כחלחל, "הוא יחזור לפה כמו שאני כפכף!!" הוא הביט ברישומים שמלאו
את המסכים, הודעות מכל הארץ החלו לזרום לקו החסוי, מעלים את רף החרדה.
"בינתיים שום דבר מכל השטויות האלה לא נראה האמין, כל אזרח שני פה מדמיין שהוא ראה את המחבל
הזה מצית את הבניין ממש בשעה שאמרנו". ניסה אלי לשמור על יעילות המבצע, הוא
היה סוכן שטח ועבודת משרד מעולם לא תאמה את אופיו. וכרגע, הוא ממלא את מקומו של
אייל כמו שהבטיח לו לפני שיצא הביתה.
זו הייתה טעות איומה.
"אני רואה, אני רואה". כסס אורי את עטו בתגובה, מסתובב סביב עצמו כאילו נקלע בפקעת
חוטים מסובכת, "וזה לא עוזר לי מה שאני רואה!!! אני צריך את האיש הזה
עכשיו!!!" הוא הרים את הטלפון וחייג בפעם ה-מי-יודע-כמה לאייל ונענע באותו
צליל ניתוק מעצבן. מה מונע ממנו לענות?!
"מי זה?" הציצה אפרת למסך הכחול שטרטר ללא הרף, ידיה עוטפות ספל תה ורדרד.
"סתם איזה נודניק מהמשרד". ענה אייל בשעמום, חושב מה היה מגיב אורי לו היה שומע
איזה כינוי הצמיד לו, חיוך עלה על פניו העייפות, נעצר כשדפיקות גסות נשמעו בפתח
הבית.
"מה קרה?!" לחשה אפרת בבעתה לאייל ששלף את האקדח באוטומטית, "חשבתי שעברו
הימים שאתה נרדף על ידי פושעים מעניינים מכל המינים". היא ליוותה את צעדיו של
אייל שהתפלל שתסתלק מהאזור כצל.
הוא ידע מי יכול לשלוח עליו שליחים בשעה הזאת, רק אחד שהושפל ממנו, והולך להשפיל אותו
עכשיו כנקמה עד עפר.
"הסוכן גלבוע?" שאל שוטר על אזרחי כשמשקפיים כאות מסתירות מאייל את צבע עיניו,
"אתה עצור". הוא הוציא זוג אזיקים מרשרשים, יודע שהאיש שמולו לא יתנגד.
אייל חייך לאפרת החיוורת, "אל תיבהלי, זה אורי שמשחק איתי במשחקי שחמט. לא עניתי
לו והוא התעצבן. החליט להראות לי מי הבוס. עד מחר אני פה". הבטיח לאישה
הרועדת, ונפנה אל השוטר בחיוך לועג, "אפשר בלי כל התפאורה הזאת?" הוא
הצביע על האזיקים שבידיו של הצעיר.
"לא. מצטער", הוא משך בכתפיו, שום אות של צער לא נראה על פניו, "הוראה מגבוה".
השוטר אזק את ידיו של אייל מאחורי גבו, מודע ליכולותיו של האיש, לא מודע עד כמה הן גבוהות.
אבל כשהוא אחז את הטעות, הוא כבר היה מאולף במושב האחורי, כשאייל נוהג ברכב בפרעות, שולח רצף
של קללות מדי כמה שניות לאוויר, זועם על אורי שהפחיד את אשתו עד מוות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
דייייי זה טובבב את כותבת נדיר פליז תמשיכי התגעגעתי לסדרה וסוף סוף את עושה המשך אני במתחחח
סליחה שאני אומרת אבל מה ניסית להגיד כאן?
😂😂😂😂 גדוללל אהבתי
צחקתי של החיים
אחלה פרק!!!
דימויים מקסימים, אגב – כפכף וכל זה
כל כך מתאים לאייל כל הפרק הזה, שאני מתמוגגת🤩🤩
אהה זה את כתבת יוו סורי ההיתי בטוחה שזה קטע מאחד הספרים
דיי אמלה שאת כותבת נדירר
עד כדי כך שחשבתי שזה יונה ספיר
מדהים !! מחכה בקוצר רוח לפרק הבא..
’’המישטרה תוזמן קודם לבדוק לאן נעלם האבא של אותה המשפחה ’’
נראה לי שכאן אייל צריך להרגיש איזו דקירה קטנה של מצפון , לא?
כתיבה מטורפת
גם אני התגעגתי לקרבות המילוליות בין אורי לאייל
המשך דחוףףףףף