פורסם לראשונה: ה׳ בטבת תשע״ט
המעיין של הנשמה שלי
גדלתי ילדות לא כל כך יציבה.
עברתי שמונה בתי ספר.
הראש שלי לא היה בלימודים.
יותר בהישרדות.
לא הייתה לי סבלנות לכל הלימודים של בתי הספר בהם הייתי.
הגעתי לקיבוץ כילדת חוץ עם אחותי ולא היה פשוט (כיתה ד' בלי הורים, מקום די מנוכר, חינוך מוזר, לא מוכר ובעיקר לא בבית!)
למרות הכל, בכל המקומות האלה תמיד ידעתי שיש אלוקים.
ומה שמדהים שגיליתי על עצמי מסוגלות לימוד ומשמעת עצמית עצומה בקריאת מאמרים ושיחות של הרביים וכשאני יושבת בבוקר עם דסיפלינה מאוד רצינית ועושה את החת"ת והתפילה אז פתאום מבינה שבכלל נעלמו הקוצים.
כנראה הנשמה יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה ללמוד
ומאיזה מעיין לשתות..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
אעא.
השגחה פרטית
פשוט איך הקב"ה דואג לכל אחד.
כתבת את זה מהמם
ומרגש..
ואוו ואוו ואוו! סיפור מטורף!וכתיבה מטורפת!!:)