ד"ש לאנושות

icon_49
העורכת חני

"גלינג".

את חייבת להנמיך את הווליום של וואצאפ ווב. נאנחתי לעצמי. בכל פעם מחדש ההתרעה על הודעה חדשה מקפיצה אותי באמצע הכתיבה במחשב.

כרגיל, וכמעט ללא מחשבה, החלפתי בין ה'חלונות' על המסך. רוצה לראות ממי ההודעה. כאילו יקרה משהו לעולם כולו אם אסיים רגע לכתוב משפט ורק אח"כ אבדוק את ההודעות…

כל פעם שואלת את עצמי "מה הלחץ? תתאפקי שניה" ובכל זאת עוברת לוואצאפ. לזכותי יאמר של-פ-ע-מ-י-ם אני כן מצליחה להתאפק. היום לא.

החלון שלי פתוח ומהבניין ממול אני שומעת דו שיח ציני בין שתי נשים. אמא ובת? אחות ואחות? גיסה וגיסה? הכל כל כך קרוב שאי אפשר להתבלבל, הן יורדות אחת על השניה והטונים מדגישים את זה בכל מילה.

למה מכריחים אותי להאזין לחלקי משפטים שלא קשורים אלי?! שוין.

הדפדפן פתוח. הודעה מרבקי. רבקי??? וואי שנים!

"הי חני, מה שלומך? מה חדש? לא רוצה להפריע. רק רציתי שתדעי שאני ממש זוכרת אותך לטובה וחסרה לי העבודה המשותפת שלנו, תודה על הכל! ספרי קצת מה איתך, כשיהיה לך זמן".

חום בלב.

אני קוראת שוב. "רק רציתי שתדעי…"

משהו בי משותק. תופעה כזו.

דווקא כשמחמיאים לי בכתב אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. בעל פה אני ממש זורמת, בכתב אני משותקת. בולעת את המילים, מנסה לעכל. סוגרת את ההודעה ואומרת לעצמי "נגיב אח"כ". לא יודעת מה להגיב.

וזה לא סותר שהלב שלי מלא מלא.

ונעים לו.

רבקי ואני עבדנו יחד שנתיים, ונפרדנו. היא עברה דירה, אמרנו יפה 'שלום' ו'בהצלחה', וזהו.

"רבקי יקרה! התרגשתי, כיף להיזכר. גם אני מתגעגעת. בטוחה שאת עושה חיל ונהנים ממך גם במקום החדש. אצלי בסך הכל בסדר ב"ה…"

סיימתי לכתוב ושלחתי.

מצאתי את עצמי מהרהרת ברבקי, שכנראה נזכרה היום במשהו נחמד שעבר עלינו ביחד והחליטה לכתוב לי.

היתה חייבת? ממש לא.

יכלה לדחות את זה? ואז לשכוח לגמרי? כן. לגמרי.

והיא החליטה לעשות לי טוב. סתם הודעה בלי בקשה מיוחדת, רק להגיד לי איזו מילה טובה ומחממת לב. לקחתי את הרעיון הזה, ישר לכיס שלי. להשתמש בו בקרוב.

ועכשיו אני מעבירה אותו לך 🙂

מה דעתך על לכתוב איזו מילה טובה למישהי שמזמן לא פגשת? להתעניין בה? לספר לה כמה נחמד להיזכר בה?

לפעמים, כשאין יותר מידי איך לתקן את העולם, והארועים שמתרחשים בו גדולים עלינו בכמה מידות. אולי צריך רק להמשיך לעשות טוב בקטן, כדי שהטוב הזה יתפשט למעלה, למטה, לימין ולשמאל… ויהפוך לטוב אחד גדול!

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אקדח טעון / פרק 4
29
/גרמניה,1980,כפר טודמוס/ "קייב! קייב!" אלן ניערה את כתפיו של קייב ב...
אקדח טעון / פרק 3
69
-יומיים לפני- "החבילה הגיעה ליעדה" "יופי! הסבתה שמחה?" ...
עשר דקות של מוח /חלק ב'
65
האתגר הזה הולך עם חגית כבר שבועיים. היא לא יודעת אם לשמוח או לבכות על עצמה. ב...
אקדח טעון / פרק 2
5
/גרמניה, 2020/ השמש שהחלה אט אט לבצבץ במרומי השמיים, שולחת קרניים חמימות, התח...
חמש דקות של מוח
25
-"הבעיה היא שכמו תמיד את רוצה להשיג הכל כאן ועכשיו" המורה מירי לחשה...
אקדח טעון / פרק 1
icon_20
/גרמניה, 2022/ "בוקר טוב". סלע מצמץ את עיניו בתימהון, אור לבן האיר ...
הבוחר בנביאים טובים /50
53
אליהו הנביא/ 2 אמאלההההה פרק 50 וואו. אפ'עם לא חלמתי שאגיע לשם. את התודות נשמ...
אקדח טעון / סיפור חדש בהמשכים!
newEmotionIcon_22
הכביש  היה שקט לחלוטין, העצים נעו בקצב אחיד בכיוון הרוח,  מרעישים מעט בתזוזת ...
פוסטים חדשים
אקדח טעון / פרק 4
/גרמניה,1980,כפר טודמוס/ "קייב! קייב!" אלן ניערה את כתפיו של קייב ב...

סתיו ד.

ממלכה לחיים 85
"אם סיימת לאכול את הבשר שבצלחת – אין זו סיבה לאכול את הזרוע שלך&qu...

רעואל

איך?
איך זה ש… בגללך כלום לא הולך?

שפן ניסיונות 🐇

...ואם רק היינו יודעות מה חיבוק אחד שלנו בלי להבין מה היא עוברת יכול לעשות?!
היא קמה בבוקר התארגנה ליציאה לבית ספר, ויצאה. עד כאן הכל טוב?! לכאורה. אבל אף...

לבד לבד

ולפעמים רק באלי שמישהו יחבק אותי ילחש לי את לא לבד אני כאן איתך בצער בכאב בסע...

אני (לא) לבד

חרדים לצבא ?..
אני חייבת להבין משהו, למה כל החרדים נגד הצבא?? אני חרדית חבד כן. אבל אני פשוט...

..

טו בשבט מגיע 🫒🍇
את מציינת את טו בשבט במשהו מיוחד? אנחנו נגיד עושים סעודת פירות ושבעת המינים ב...

תאנה

געגועים.
לאיזה "אני" שלך שלא קיים בך כבר את מתגעגעת?

לכי לך.

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *