מי ימצמץ ראשון/מ. קינן
אזהרת ספויילרים! כל מי שלא קראה ומעוניינת לקרוא – נא לשמור את הפוסט במחברת ולהיכנס אליו לאחר שתסיים את המלאכה!
הרגע סיימתי לקרוא את הספר (ולדמוע, כמובן) ומיד התיישבתי על המחשב. טוב, אז בואו נתחיל.
הכריכה: למרות שזה לא שייך לעניין הספרותי – אין מה לומר. כריכה מהממת ומעוררת חשק לפתוח ולקרוא. גם מיה קינן שלחה ברשימת התפוצה שלה הנפשה של הכריכה, והעין ממצמצת בה. זה בכלל נתן תחושה של חיות. (היא גם שלחה טריילר מושלםםם, נראה כמו סרט)
וחוצמזה – מה כת' על הכריכה? מ. קינן. זה כבר גורם לפתוח ולקרוא, נכון?
צורת כתיבה: זמן – הווה, נקודות מבט – 1. נסתר 2. מדבר.
עלילה: כמו תמיד, העלילות של מיה מאוד מפתיעות. את לעולם לא תוכלי לנחש מה יהיה הצעד הבא שלה כמו בספרים של סופרות אחרות.
תמצית קטן: בני בראון, בן 16-17, גר בארה"ב במדינת וירג'יניה בשנת 1981. מדובר על סוף המלחמה הקרה שהתרחשה בין ארה"ב וברית המועצות באותן שנים. לשתי המדינות יש פצצה גרעינית, אך שתיהן שומרות על איפוק מסוים ועל עימות סמוי. (הכותרת 'מי שימצמץ ראשון' מנסה לבטא זאת. כביכול, מי יהיה הראשון שיכנע?)
בני הוא בחור יתום שדודו, ג'וש, מאמץ אותו, יחד עם עוד אח קטן וחורג בשם 'ארי'.
אחרי הפיצוץ שהתרחש וג'וש אמר שצריך לברוח, היה פוס מנקודת המבט שמספרת על בני (הפרקים על בני הם בתור 'מספר יודע כל'), ועוברים למס' פרקים מנקודת מבט של אלישע שפיגלמן, חבר נכה של בני (הפרקים של אלישע בתור 'מספר גיבור').
האמת? לא אהבתי את זה. רציתי לחזור לבני, כי מאוד התחברתי לדמות שלו. (הוא חזק ויש לו חוסן פנימי, ויחד עם זאת תמיד משתדל לעשות את הדבר הנכון. והוא מאוד רציונאלי, די כמוני…) אבל במחשבה שניה, לאחר שגמרתי את הספר, לא היינו הרי יכולים להסתדר בלי הפרקים האלו בעצם, כך שזה בסדר. ואפילו טוב שהיא שינתה את צורת הכתיבה בין שני הגיבורים.
ולמה אני קוראת לאלישע גיבור? כי היה לו תהליך במהלך הספר. כי הוא היה צריך להתעלות מעל עצמו ומעל הקשיים שלו. וכי היה לו גם שינוי עדין מההתחלה לסוף.
אציין גם שהיה איזשהו שלב בספר שלא הפסקתי לבכות עד הסוף…
מוטיב: די קשה לשים את האצבע על זה, כי מצד אחד, אם נשים לב לכינור בכריכה ולתווים שיש בתחילת כל פרק – כנראה הנגינה הייתה חשובה למיה בספר, אך זה לא הובע יותר מדי במילים.
ויש גם את המלחמה הקרה, שזה חתיכת מוטיב.
המפנה הראשון: העלמות של ארי. אם כי, ציפיתי שיהיה לזה איזשהו קשר לנקודת השיא בסוף הספר. חוץ מרמזים מטרימים – זה לא תרם הרבה. אה, וגם עוד פרקים של הכתיבה של מיה! והחינוך שבני מנסה להעניק לארי, שעליו לחיות בסטנדרטים גבוהים גם אם אין מי שיעריך את זה – זה מוזכר שוב בסוף הספר במשפט שולי ממש.
נקודת השיא: אני חושבת שהשיא מתחיל כאשר בני נותר לבדו ביער. לאחר מכן יש פרקים שאלישע מספר, ששם קורים דברים מפתיעים מאודדדד שלא ציפיתי להם בכלל! ואז החזרה לבני, הפציעה של האיש מהיער, הנסיעה לבי"ח, הפטירה של דוד ג'וש (אגלה לכן שזה היה לי ברור מתחילת הספר…), החיפושים אחר ארי, והתאחדות המשפחה. את כל אלו קראתי בבת אחת, ומודה באשמה, נאלצתי לסנן חברות שהתקשרו בטלפון מרוב שהייתי במתח…
דברים שאהבתי: הדביבון! זה היה כל כך מתוקקקק!! וגם זה שאלישע נכה, והבחירה שלו לסלוח לנט למרות הנזק שהוא גרם לו.
אכזבות: שארי גר אצל שפיגלמן בסוף ולא אצל מנשביץ. שדוד ג'וש שיקר. שהמשפחה של בני לא אולטרה-אורתודוקסים.
שאלות: מה עם גיימס-האיש מהיער???? ומה קורה עם הגמגום של אלישע, והנכות שלו?
מסר: אני אודה בכך שלא הצלחתי להבין אותו לעומק. ולא הצלחתי לחבר בין מה שהיא כתבה בתודות (: "החברה מבצעת פעולות מסוימות רק מפני שאחרים מבצעים אותם גם כן, ואף אחד אינו מעז להיות הראשון שמסיט את מבטו, מפסיק לחקות אחרים ופועל בניגוד לצו החברה – אך בהתאם לצו מצפונו… אני חושבת כי במקרים כאלה המנצח הוא דווקא האדם שיש בו די אומץ כדי למצמץ ראשון") לסיפור העלילה… אם יש מישהי שהצליחה להבין – אשמח אם היא תחכים אותי.
המלצות: ברור שלקרוא! חובה חובה חובה!
המלצות למיה: להוציא עוד הרבה ספרים כאלה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
קראתי בזרקור
מהמםםםם
קראתי אותו ראשון כל פעם
הוא כתוב כ"כ בעדינות..
אבל הפצצה שבסוף קצת הרסה לי את התאוריה..
גם את מנויה של זרקור? חשבתי שאף אחד לא מכיר את זה חחח
קראתי בזרקור לא- אהבתי -בכלל. לדעתי הספר הכי גרוע שלה, באופן כללי אני מטורפת עליה..
אין קשר בין העלילה לסיום, הסוף ילדותי ומתפוצץ ברגע, המון תהיות, שאלות שהיא משאירה פתוח ודמויות קצת קריקטוריות. נמרח, קיצור- אפשר לומר שהספרים האחרים שלה הרבה יותר יפים.
אגב יש סיפור חדש שלה בזרקור, נראה משהו טוב…
מסכימה. חבל, יש לה כתיבה מעלפת.
הספר קצת ילדותי ומנסה לחקות קצת את הפאנצ' של הסוף במהללאל.
לא מתחברים יותר מידי לבני.
בני די אדיש לאורך כל הספר, הרגשות שלו די סטטים.
אבלללל
המסרים שלההה שווים!!!! לא יודעת אם רק אני שמתי לב לכל מיני דברים שם. מעלפים.
את האמת שקצת התאכזבתי מהספר
הרגיש לי שיש קטעים שמדי מרוחים ויש קטעים שפתאום היא מריצה אותם גם היו דברים שהיו ממש חסרים לי בספר (ננייח היא לא פירטה כלום על השבי של ג'וש)
המלצות למיה: לדעתי
להוציא עוד ספרים שנכנסים תחת הקטגוריה שלה-
מבוגרים
הנוער הבוגר, נחמד. ולא משתווה אפילו למבוגרים דוג'
ממלכה במבחן.
אה, וגם אל חזור, אדמה פראית ומישהו כמוני.
איך אמר מישהו שאני לא אוהבת משהו שאני כן אוהבת?
אין סימטריה
.
קראתי בזרקור ואני ממש אוהבת את הסיפורים שלה וקראתי את כולם!
אבל זה היה סיפור מוזר ולא ברור והסוף שלו מתסכל..
אני ממש לא התחברתי אליו🤦🏻♀️
אבל הסיפור החדש שלה בזרקור נראה מושלם💗
אהבתי